ע"א 234/81

תקציר

התיק סובב סביב מחלוקת בין ירמא גדעון, חבר קיבוץ מזרע לשעבר, לבין הקיבוץ, בנוגע לחוקיות החלטת הקיבוץ לסלק את גדעון משטחו בעקבות סכסוך אישי בינו לבין אשתו. גדעון פנה לבית המשפט המחוזי בנצרת כשבע שנים לאחר גירושו, ביקש להצהיר כי החלטת הקיבוץ אינה חוקית ולתבוע פיצויים על הנזקים שנגרמו לו. הקיבוץ, להגנתו, טען כי יש לדחות את ההליכים בשל הסכם בוררות בין הצדדים. בית המשפט המחוזי הסכים עם טענת הקיבוץ ודחה את המשפט. גדעון ערער על החלטה זו לבית המשפט העליון, שדחה את הערעור ברוב דעות. בית המשפט העליון התייחס תחילה לתחולתה של תחולת תניית הבוררות, המעוגנת בתקנון הקיבוץ, הנובעת מסעיף 52(1) לפקודת האגודות השיתופיות. נקבע כי סעיף זה מסמיך אגודות שיתופיות ליישב סכסוכים פנימיים באמצעות בוררות, להבדיל אותם מעניינים חוקתיים, שצריכים להידון בבתי המשפט. דעת הרוב קבעה כי גירושו של גדעון הוא עניין פנימי, למרות שהוא מעורר שאלות חוקתיות פרטניות. מסקנה זו הושגה מתוך הבנה כי המחלוקת האמיתית בין הצדדים נסובה סביב זכויות כספיות. באשר להליכי קדם המשפט, הבהיר בית המשפט כי שתיקתו של נאשם במהלך ניסיונות פשרה אינה מוותרת על זכותו לבקש הקפאת הליכים, שכן טענה זו הועלתה כדין בכתב הגנתם. יתר על כן, בית המשפט קבע כי שתיקת הקיבוץ, בתגובה למכתבו של גדעון, אינה מהווה חוסר נכונות לבוררות, מה גם שגדעון לא ציין את כוונתו להתדיין. לבסוף, בית המשפט לא מצא סיבה מיוחדת לדחות את הקפאת ההליכים, למרות חששותיו של גדעון מחוסר משוא הפנים של מוסדות הבוררות. דעת הרוב קבעה כי אין ראיות התומכות בטענה זו, והחלטת הערכאה הראשונה לדחות את המשפט ולהפנות את הסכסוך לבוררות הייתה מוצדקת. השופט יהודה כהן הציג דעה חולקת, וטען כי המחלוקת העיקרית נגעה לחוקיות הרחקתו של גדעון, שצריכה להידון בבתי המשפט, נוכח ההטיה הפוטנציאלית של הבוררים כלפי הקיבוץ. עם זאת, רוב שופטי בית המשפט העליון תמכו בהחלטת בית המשפט המחוזי לדחות את ההליכים ולהעביר את הסכסוך לבוררות, ודחו את ערעורו של גדעון.