בש"פ 1691/92

תקציר

המדינה ביקשה לעכב את ביצוע עונש המאסר שהוטל על המשיב, מר X, עד להכרעה בערעור על עונשו, וכן להחמיר את תנאי הערבות ולעכב את יציאתו מהארץ. מר X הורשע בקשירת קשר לביצוע פשע, ניסיון לשוד, פציעה בנסיבות מחמירות ופריצה, ונידון לשישה חודשי עבודות שירות ושלוש שנות מאסר על תנאי. המדינה שואפת להחמיר את העונש. בדרך כלל, בקשות לדחיית ביצוע גזר הדין מגיעות מהאדם המורשע. על שיקול דעתו של בית המשפט בעניין זה חל סעיף 87(א) לחוק העונשין. הכלל הוא שמשפטים מתחילים מיד, ודחיות הן חריגות. בבואו לשקול בקשות מסוג זה, בית המשפט בוחן את חומרת העבירה, את הנסיבות ואת משך העונש. לבקשת המדינה, שיקולים נוספים הם סיכויי הערעור ומהות העבירה, לצד נסיבותיו האישיות של הנאשם. דחיית ההוצאה להורג גורמת לעינויים בחוק עבור המורשע, אך למדינה יש גם אינטרסים להבטיח ריצוי עונשים. במקרה זה, חומרת פשעיו של מר X, יחד עם הצורך לאזן בין שיקולי העונש, הצדיקו את עיכוב עונש עבודות השירות עד לדיון בערעור. עם זאת, בית המשפט סירב להחמיר את תנאי הערבות של מר X, בהתחשב בנסיבותיו האישיות. לפיכך, הבקשה לעכב את ביצוע עונש המאסר נענתה, בעוד הבקשה לשינוי תנאי הערבות נדחתה.