ע"א 2506/95

תקציר

פסק הדין מתייחס לתביעת רשלנות רפואית שהוגשה נגד רופא המשיב על ידי המערערת, אשר טענה כי הטיפול של הרופא במחלתם היה לקוי ורשלני. שאלת המפתח בתיק הייתה בדבר הפסקת האנטיביוטיקה לאחר שלושה ימי טיפול, כאשר לטענת המערער הדבר נבע מהוראות הרופא, בעוד הרופא סבר כי מדובר בהחלטת המערער. בית המשפט קיבל את גרסת הרופא, קבע כי עדותו של המערער אינה אמינה והסתמך על עדויותיהם של שני רופאים שטיפלו במערער בבית חולים. עוד קבע בית המשפט כי הימנעותו של הרופא מרישום הטיפול הייתה רשלנית, אך רשלנות זו לא גרמה נזק כלשהו למערער. כמו כן, בית המשפט קבע כי אין צורך בבדיקת משטח גרון שכן הבדיקה הקלינית והטיפול של הרופא היו מתאימים. באשר להפסקה זמנית של אנטיביוטיקה בביקור שני, מצא בית המשפט כי גם זו לא הייתה רשלנית, שכן הפסקת התרופה לתקופה קצרה לא היוותה סיכון, והמערער הופנה תוך זמן קצר לבית חולים. נוכח ממצאים אלה, נדחה הערעור נגד הרופא, והמערערים חויבו בהוצאות המשיב. השופטת ביניש והשופטת טירקל הסכימו עם פסק הדין. השופט טירקל הוסיף והדגיש בדבריו את חשיבות שמירת הרשומה הרפואית.