דנ"מ 2876/18

תקציר

פסק הדין מתייחס לבקשה לדיון נוסף בפסק דין קודם של בית המשפט העליון בתביעה ייצוגית נגד עיריית רעננה בנוגע לפרשנות צו הארנונה העירונית. בית המשפט קמא אישר את התביעה הייצוגית, אך בעקבות פסיקה דומה של בית המשפט העליון בתיק אחר, דחה אותה מאוחר יותר. השאלה שעמדה על הפרק הייתה האם התביעות, הנוגעות לסיווג ומיסוי נכסים, היו צריכות להיות מופנות כלפי מינהל ארנונה וועדת ערר כמפורט בחוק, או שניתן לדון בהן כתובענה ייצוגית. פסק הדין, שניתן על ידי השופט י' אלרון, דחה את הבקשה לדיון נוסף, וציין כי פסק הדין הקודם לא קבע תקדימים חדשים, אלא החיל דינים קיימים. בהדגישו כי פסק הדין אינו סותר פסקי דין קודמים, קבע השופט אלרון כי התביעות אינן נופלות בגדרו של החוק הרלוונטי בנושא ארנונה, וכי לבית משפט קמא הייתה סמכות לדון בהן גם מחוץ למסגרת התובענה הייצוגית. בנוסף, הודגש בפסק הדין כי התביעות עומדות במבחנים הנוספים שהותוו בפסיקה הקודמת לעניינים הנידונים ישירות בבית המשפט, לרבות חשיבותם הציבורית והמומחיות המשפטית הנדרשת לצורך פרשנות פקודת המס המורכבת. משכך, חויבה העירייה בהוצאות המשיבים, בסך 40,000 ₪.