עפ"ת 13735-04-11

תקציר

הכרעת הדין היא ביחס לערעור על פסק דין שהרשיע אדם בנהיגה בשכרות. המערער טען כי לשוטרים שעצרו אותם לא היה חשד סביר להאמין שהם שיכורים, כנדרש בחוק. הערעור גם תהה אם מידע מודיעיני יכול לבסס את החשד הסביר הדרוש לשוטר לדרוש דגימת שתן או דם כדי לבדוק נוכחות אלכוהול או סמים. במידע המודיעיני המדובר נטען כי המערער השתמש תכופות בחשיש ונהג בגילופין, תוך סיכון הציבור. בית המשפט המחוזי בבאר שבע קבע כי המידע המודיעיני אכן הספיק כדי להצדיק את מעשיו של השוטר, שכן הוא הצביע על שימוש קבוע בסמים בסמוך למועד המעצר. בית המשפט קבע כי עיתוי מסירת המידע, כ-20 יום לפני המעצר, אינו מהותי שכן הוא מתאר דפוס התנהגות עקבי. לפיכך, הערעור על פסק הדין נדחה. באשר לערעור על גזר הדין, בית המשפט לא מצא הצדקה להטיל עונש קל יותר מהמינימום של 24 חודשי פסילה. לפיכך, הערעור נדחה בשני הסעיפים, תוך שמירה על הכרעת הדין וגזר הדין המקוריים. לפסק דין זה השלכות על קבילות מידע מודיעיני בביסוס חשד סביר במקרים עתידיים.