סע"ש 1284-06-14

תקציר

התובע, עובד שעבד אצל הנתבעת כסקאוט מינואר 2013 ועד פברואר 2014, הגיש תביעה נגד מעסיקו לפיצויים והטבות שונות הקשורות להעסקתו. השאלה המרכזית הייתה האם יש לחייב את הנתבע, שנמכר לחברה אחרת, בשכרו ובהטבות שלא שולמו לתובע. בית המשפט פסק לטובת התובע באופן חלקי. בית המשפט קבע כי הנתבעת לא מסרה לתובעת הודעה מוקדמת על תנאי העסקתה, והעבירה את נטל ההוכחה לתובעת להוכיח את תנאי העסקתה של התובעת. עם זאת, ראיות הנתבעת בנוגע לשכרו ושעות עבודתו של התובע לא היו מספקות. בית המשפט קיבל את טענת התובע כי שכרו עמד על 28 ₪ לשעה, מתוכם תוספת של 150% עבור עבודה בסופי שבוע. בית המשפט הורה לנתבעת לשלם לתובע 16,831.43 ₪ הפרשי שכר, שכללו פיצוי בגין זכויות סוציאליות שלא שולמו. בנוסף, חויבה הנתבעת לשלם 3,450 ₪ דמי נסיעה לסופי שבוע, 1,367.75 ₪ כפדיון עבור ימי חופשה ו-4,723 ₪ בגין אי הפרשה לקרן הפנסיה של התובעת. סכומים אלה היו אמורים להיות צמודים למדדי המחירים ולצבור ריבית החל מ-1 במרץ 2014. כמו כן נגזר על הנתבע לשלם לתובע 4,000 ₪ שכר טרחת עורך דין ו-1,000 ₪ הוצאות משפט. כמו כן, הנתבע היה אחראי להבטחת תשלום סכומים אלה. בית המשפט דחה כמה מטענות התובע, לרבות בקשתו להרים את מסך ההתאגדות ולייחס את חובות החברה הנתבעת ישירות לבעל מניותיה. הראיות לא תמכו בטענת התובע כי החברה הנתבעת רוקנה במכוון מנכסיה. בית הדין דחה גם את תביעת התובע לפיצויי פיטורים, וקבע כי התפטר מעבודתו ולא פוטר. כמו כן, בית המשפט לא קיבל את טענות התובעת בעניין שי לחג ותניית אי תחרות. לשני הצדדים הייתה זכות לערער על ההחלטה בבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.