עס"ק 1013/04

תקציר

עניינו של פסק הדין בערעור על הסנקציות שהטילו עובדי בנק דיסקונט, המעכבות הכנת דוחות כספיים נדרשים הקשורים להליך הפרטת הבנק. הערעור נובע מכך שבית המשפט המחוזי בתל אביב דחה צווי מניעה זמניים נגד סנקציות אלה. הרקע הוא תוכנית ממשלתית להפרטת מניות הבנקים לאחר המשבר הבנקאי של 1983, כאשר המדינה מחזיקה בנתח משמעותי בבנק דיסקונט. ההסתדרות, המייצגת את העובדים, הודיעה על עיצומים ועצרה את הכנת הדוחות הכספיים החיוניים למכירת מניות הבנקים. הבנק טען כי פעולות אלה טומנות בחובן עונשים חמורים ופוגעות בשמו הטוב. ההסתדרות טענה כי פעולותיה המוגבלות אינן פוגעות בשירותים הציבוריים ומטרתן היא לנהל משא ומתן על תנאים טובים יותר לעובדים על רקע ההפרטה. ההחלטה חזרה על כך שלמרות שעובדים יכולים לנהל משא ומתן במהלך חילופי בעלות, הם אינם יכולים להטיל וטו על מכירות כאלה. בית הדין קבע כי הסנקציות של העובדים, שמנעו למעשה את יכולתה של המדינה למכור את מניות הבנק שלה באמצעות העלמת דוחות כספיים נדרשים, אינן פעולת שביתה לגיטימית. בית הדין הדגיש את הצורך לאזן בין זכויות העובדים לבין האינטרס הציבורי, והדגיש את חשיבות השמירה על אמינות השוק. בקשת הבנק לחייב את העובדים להקל על הכנת הדו"ח נענתה, תוך הדגשה כי שביתה לא צריכה לעכב שלא בצדק את תהליך ההפרטה.