ת"ק 48001-10-19

תקציר

בית המשפט דחה תביעה קטנה בסך 15,000 ש"ח נגד נתבעת בגין שליחת 15 פרסומות בלתי חוקיות לפי סעיף 30א לחוק התקשורת, התשמ"ב-1982. הודעות הדוא"ל נשלחו ללא הסכמת התובעת וללא הכותרת 'פרסומת'. בעוד התובע טען כי הנתבע, שעבד עבור החברה ששלחה את המיילים, אחראי באופן אישי כ"נפש החיה" מאחורי המבצע, השופט חלק על כך. הם קבעו כי הנתבע, עובד ולא בעל מניות בחברה, אינו יכול להיחשב כמפרסם על פי החוק. השופט גם נמנע מלהטיל אחריות אישית על הנתבע לפי סעיף 30א(ח) לחוק התקשורת, החל על דירקטורים ומנהלי שיווק בתאגיד, בהנחה שחובתם למנוע הפרות. חזקה זו, המצויה בחלק הפלילי של החוק, אינה ישימה בהליכים אזרחיים. זאת ועוד, התובעת לא הביאה ראיות למעורבותה האישית של הנתבעת בהפרה, למעט הופעתה כנציגה בדיונים קודמים ופרטיה כאשת קשר. השופט הדגיש כי אין להקל ראש בהטלת אחריות אישית על נושאי משרה בתאגיד. מאחר שהתובע לא זיהה עילת תביעה תקפה כנגד הנתבע, נדחתה התביעה, והתובע חויב לשלם לנתבע הוצאות בסך 700 ₪.