עת"מ 46488-09-17

תקציר

העותר ביקש מבית המשפט לבטל את הארנונה שגבתה ממנו העירייה המשיבה, בטענה כי הוא אינו המחזיק בנכס הנדון וכי החוב התיישן עקב התיישנות והשתהות העירייה. העירייה טענה כי היה על העותר להגיש התנגדות ולאחר מכן ערר, כי העתירה נדחתה, וכי בכל מקרה החוב לא התיישן משום שהעירייה נקטה בפעולות שונות לגבייתו. בית המשפט קבע, כי טענת העותר בדבר "איני מחזיק" יכולה לעלות בפני בית המשפט, שכן מדובר בשאלה משפטית ומניעת העותר מלעשות כן תגרום לו עיוות דין חמור. באשר לרישומה של העותרת כבעלת ספרי העירייה, קבע בית המשפט כי על העירייה מוטלת החובה לוודא את אמיתות וודאות פרטי הנכס והמחזיק החדש, ולאמתם במקרה של ספק או אי בהירות, דבר שהעירייה לא עשתה במקרה זה. לפיכך, רישומו של העותר כבעלים היה חסר תוקף. זאת ועוד, בית המשפט מצא כי העירייה לא הביאה כל ראיה לזיקתו של העותר לנכס או לאמיתות חתימתו על הסכם השכירות, ועל כן יש לקבל את טענתו כי מעולם לא היה הבעלים של הנכס. מכל מקום, בית המשפט הסכים גם עם טענות העותרת בדבר תקופת ההתיישנות והשיהוי, וקבע כי החוב התיישן וכי אין די בפעולות העירייה כדי לעצור את מירוץ ההתיישנות או להגן עליה מפני טענת השיהוי. משכך, העתירה התקבלה, והעירייה חויבה לשלם את הוצאות העותר, לרבות שכר טרחת עורך דין.