גמ"ר 7007-05-18

תקציר

השופט מוצא את הנאשם אשם מעבר לספק סביר בנהיגה רשלנית הגורמת לתאונה ותוצאותיה, כפי שנטען בכתב האישום. מהראיות עולה כי הנאשם סטה מנתיב נסיעתו והתנגש ברכב אחר, מה שהוביל למותו של נהגו. הנאשם טוען כי אין להטיל עליו אחריות משום שהתאונה אירעה עקב אובדן הכרה בלתי צפוי, וזאת למעט חוסר שליטה על תנועותיו הגופניות כאמור בסעיף 34ז לחוק העונשין. עם זאת, השופט קובע כי הנתבע לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בטענה זו. דבריו של הנאשם בנושא היו סותרים, וטענתו בדבר אובדן הכרה לא נתמכה בשום ראיה או עדות ראייה. גם עדותו של הנאשם, שהסתמכה רבות על דברי הנאשם, נמצאה כחסרת אובייקטיביות ואמות מידה ראויות. כמו כן, השופטת מדגישה כי על הנאשם מוטל נטל ההוכחה לבסס את חריג חוסר השליטה. מאחר שהנאשם לא העלה ספק סביר לגבי תחולתו של חריג זה, מסיק השופט כי מעשיו של הנאשם נופלים בגדר האחריות הפלילית. בכך מרשיע השופט את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.