ע"א 478/65

תקציר

המחלוקת במקרה דנן נסובה סביב הבעלות בשישה מוסכים בין המערערים, שבבעלותם דירות בבית משותף, לבין המשיבים, שבנו את הבית המשותף. בית המשפט המחוזי פסק לטובת המשיבים, תוך שהוא מציין את שתיקתם של המערערים ואת חוסר מחאתם כאשר המשיבים השתמשו במוסכים כראיה להסכמתם וויתור על טענות כלשהן, מה שהוביל לערעור זה. בית המשפט העליון דחה את הערעור, בקובעו כי התנהלות המערערים מהווה ויתור על טענותיהם, שכן סביר היה שהמשיבים יפרשו את שתיקתם כהסכמה. בנוסף, קבע בית המשפט כי ייצוגם של המערערים בהתנהלותם, לפיה לא יתבעו את המוסכים, גרם למשיבים לשנות את עמדתם לרעה. כפועל יוצא, מנעו עקרונות המניעה וההשתק מהמערערים לתבוע את חלקם במוסכים. בית המשפט דחה גם את תביעת המערערים לפיצויים בגין הפרת חוזה, שכן הם התעלמו מההפרה ואפשרו לחוזה להתקיים ללא עמידה על זכויותיהם. בפסק הדין הודגש כי התנהגות המערערים השפיעה באופן משמעותי על פעולות המשיבים בכל הנוגע לפיתוח הבית המשותף. משכך, נדחה הערעור, והמערערים חויבו בהוצאות המשיבים בסך של 1,000 ל"י.