ע"א 1819/03

תקציר

העותרים מבקשים לעכב את ביצועו של פסק דין הרואה בהם אחראים לפיצוי כספי של המשיב בגין רשלנות בתקופת לידתו של המשיב. בפסק הדין המקורי נקבע כי על העותרת לשלם למשיבה סכום חד פעמי בסך 2,120 מיליון ש"ח, בניכוי כל קצבאות המועצה לביטחון לאומי, וכן תשלומים שנתיים בגין שארית חייה של המשיבה החל מגיל 21, לכיסוי עלות שהותה במוסד שיקומי. העותרת כבר שילמה 500,000 ש"ח בגין הסכום החד פעמי, אך כעת מבקשת לעכב את יתרת התשלומים עד לסיום הערעורים הנגדיים שהגישו הצדדים. הערכאות הנמוכות דחו בקשות דומות. לטענת העותר, יש להם סיכוי גבוה לזכות בערעור, דבר שיצדיק עיכוב ביצוע. עוד הם טוענים כי מימוש רכושם הכרחי לתשלום פסק הדין, ולא ניתן יהיה להחזיר את המצב לאחור אם ערעורם יתקבל. לעומת זאת, המשיבים מדגישים את הצורך הדחוף בפיצוי ואת הנזק הפוטנציאלי הנגרם מדחיית התשלום. הם גם מטילים ספק במצבו הכלכלי של העותר ומציינים כי פג תוקפה של הערבות הבנקאית לכיסוי תשלומים תקופתיים. השופט מגיע למסקנה כי סיכויי ההצלחה של העותר אינם גבוהים דיים כדי להצדיק דחייה, מה גם שניתן להחזיר תשלומי יתר פוטנציאליים באמצעות תשלומים תקופתיים עתידיים. השופט אינו משוכנע בטענות העותרים בדבר חוסר יכולתם להשיב את המצב על כנו והנזקים הפוטנציאליים, במיוחד נוכח הצורך המיידי של המשיב בפיצוי בשל נכותו הקשה. זאת ועוד, השופטת חוששת כי עיכוב הביצוע עלול לפגוע ביכולתם של העותרים לעמוד בהתחייבויותיהם הכספיות, שכן מצבם הכלכלי נראה בלתי יציב והערבות הבנקאית פקעה. בשקלול הנוחות והנזק הפוטנציאלי לשני הצדדים, השופט מחליט לדחות את הבקשה ומורה לעותר למלא את התחייבויותיו לאלתר. כן מורה השופט לעותר לשלם למשיבים הוצאות בסך 10,000 ש"ח בגין בקשה זו.