ת"א 21374-03-15

תקציר

הסכסוך בין כהן לקטן נסוב סביב חוזה שנחתם ב-2006 בנוגע למכירת חלקת קרקע. פסק הדין בוחן את הטענות ההדדיות של הצדדים להפרת חוזה, תוך התחשבות בחיוביהם על פי החוזה המקורי וכיצד שונו חיובים אלה באמצעות הסכמים מאוחרים יותר. הנושא המרכזי הוא אי העברת הזכויות בקרקע, שהייתה אמורה להתאפשר באמצעות היוון דמי חכירה או תשלום דמי הסכמה. בתחילה נמנע הדבר על ידי הקפאת מינהל מקרקעי ישראל (רמ"י) בחוות עזר, ומאוחר יותר, על ידי שינוי בתקנות מנהל מקרקעי ישראל שהתנו את היוון החלקה לשני חלקים – אחד למגורים ואחד לשימוש חקלאי. פסק הדין קובע כי אף אחד מהצדדים לא הפר את החוזה, שכן התחייבויותיהם של כהן וקטן היו תלויות ושלובות זו בזו. כהן היה אחראי על העברת הזכויות, שעוכבה על ידי הקפאת מינהל מקרקעי ישראל ושינויים רגולטוריים שבאו בעקבותיה. בתחילה היה כהן אחראי להיוון דמי החכירה, אך התחייבות זו הועברה לקטן בהסכם מ-2008, שבו נוכו 70 אלף דולר ממחיר הרכישה. עם זאת, לאחר הסרת הקפאת רמ"י, ובשל הדרישות הרגולטוריות החדשות, סוכלה חובתו של קטן לבצע היוון, שכן הדבר היה מחייב שינוי מהותי בחוזה – פיצול הקרקע. מאחר שקטן לא הפר את החוזה, נדחית טענתו של כהן לביטולו. תחת זאת, טענתו של קטן לאכיפת החוזה מתקבלת, שכן כהן ציין כי אינו מעוניין שהחוזה ימומש. החוזה ייאכף בנסיבות הקיימות, ויחייב את כהן לשלם את דמי ההסכמה כפי שהיו בעת חתימת החוזה, ואילו קטן ישלם את מחיר הרכישה הנקוב בחוזה, שני סכומים מותאמים להפרשי הצמדה ממועד חתימת החוזה. נמצא כי חריגה מבנייה מאושרת על ידי קטן תוקנה ולא גרמה לעיכוב בהעברת הזכויות. לפיכך, נדחות תביעות דמי שכירות על ידי כהן ופיצוי בגין אובדן שימוש ורווח על ידי קטן, שכן טענות הצדדים מתקיימות כעת. בנוסף, בקשתו של קטן למנות את עורך דינו ככונס נכסים נדחית, וטענותיו של כהן בדבר טעות או הטעיה נדחות. בסך הכל, השופט קבע כי על שני הצדדים לשאת בהוצאותיהם, בהתחשב במורכבות התיק.