ע"פ 2039/20

תקציר

ערכאת הערעור לא תתערב בעונש המאסר שהטיל בית המשפט הפרוצדורלי על המערער, שכן לא מצאה נסיבות חריגות המצדיקות התערבות. טענת המערער כי חל בעניינו תיקון 122 לחוק העונשין, שעניינו עבירות מין שבוצעו בהסכמה שהושגה תוך תלות נפשית, נדחית. תחת זאת, קובע בית המשפט כי עבירותיו של המערער נופלות תחת סעיפים 345(א) ו-348(א) לחוק העונשין, שכן מדובר במרמה. התיקון נבדל מהמקרה הנוכחי, שכן הוא אינו מתייחס למצבים של הונאה שבהם הקורבן אינו מודע למהות המעשה. הכיעור והחומרה של מעשיו של המערער, שהיו כרוכים בניצול מעמדו הדתי והחברתי לסיפוק תאוותיו המיניות, מוכרים. ממספר המתלוננים וממשך המעשים עולה כי לא מדובר באירוע חד פעמי אלא בדפוס התנהגות קבוע. חרף קשיים מסוימים בגזר דינו של בית משפט קמא, דהיינו החפיפה החלקית בין העונשים וחוסר האיזון בחלוקתם הפנימית, לא תתערב ערכאת הערעור בעונש שהוטל, שכן אין מדובר בסטייה מהותית מהסטנדרט הראוי. החלטה זו מתקבלת לאור כלל אי ההתערבות וקבלת האחריות המאוחרת של המערער למעשיו. ערעורי המערער וערעור המדינה נדחים אפוא.