ע"א 304/80

תקציר

פסק הדין במקרה זה נסוב סביב חלקת קרקע שהוחכרה לאדם פרטי על ידי רשות הפיתוח. החוכר השכיר את הנכס לשני אנשים (המערערים) אשר השתמשו בו כמוסך לשיפוץ משאיות ישנות ללא הסכמת רשות הפיתוח. מאוחר יותר הפקיעה הרשות המוסמכת חלק מהקרקע לפי פקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח), 1943 לצורך פיתוח כבישים. המערערים טענו כי יש להם זכות בלתי חוזרת בשטח המופקע ותבעו פיצויים מהרשות. עם זאת, בית המשפט העליון דחה את ערעורם, והסכים עם פסיקת הערכאה הנמוכה יותר. בית המשפט מצא כי החזקה של המערערים בשטח המופקע חרגה מתנאי חוזה השכירות שלהם והתבססה רק על רשות שבשתיקה של בעל המקרקעין, הניתנת לביטול בכל עת. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי המערערים לא הוכיחו כי הייתה להם זכות עצמאית בחכירה, כנדרש בכלל "זיהוי החזקה". בית המשפט דחה גם את תביעות המערערים לפיצויים בגין ההפקעה ואובדן ההכנסה הנטען עקב פיתוח הכביש, שכן הם לא הביאו כל ראיה לקשר סיבתי בין עבודות הכביש לבין הכנסתם המופחתת. לפיכך נדחה הערעור, והמערערים חויבו לשלם את הוצאות המשיבים.