המ"ש 39601-03-21

תקציר

בקשת המשיב להאריך את מועד המשפט בגין עבירת קנס נדחית. הבקשה, שהוגשה באיחור ניכר מפרק הזמן הקבוע בחוק, נעדרת כל הצדקה לעיכוב. על פי סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי, לבית המשפט שיקול דעת בבואו לדון בבקשות להארכת מעצר, והוא רשאי להיעתרן בתנאים מסוימים או מטעמים מיוחדים. על המבקש לספק שתי נימוקים לאיחור: תירוץ סביר לעיכוב והוכחה כי אי הארכת מועד המשפט תגרום לעיוות דין. דרישות אלה אינן מצטברות. אין די בטענת המשיב כי לא קיבל את הזימון למשפט כדי להצדיק את הארכה, שכן המבקש לא הוכיח טענה זו די הצורך ולא הוכיח כי השיהוי נבע מסיבות שאינן תלויות בו. זאת ועוד, המבקש לא הציג כל הגנה משפטית, ולפיכך אין סיבה להאמין כי ייגרם עיוות דין אם הבקשה תידחה. חזקת המסירה, כמפורט בתקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, תשל"ד-1974, בשילוב עם הימנעותו של המבקש מהפרכה מספקת של חזקה זו, מחזקים את עמדת המשיב. משכך, נדחית הבקשה להארכת תקופת המשפט. החלטה זו התקבלה בהיעדרם של שני הצדדים.