תלה"מ 67215-03-19

תקציר

הנתבע היהודי חייב לשלם מזונות לגרושתו, התובעת, על פי דין התורה וההלכה. בית המשפט העליון קבע בעבר כי מזונות נגזרים מדיני צדקה וצריכים לכסות את צרכי הקטינים, לרבות הוצאות פנאי ותרבות מסוימות, לרמת החיים אליה הורגלו לפני הפרידה. הנאשם אינו ממצה את פוטנציאל השתכרותו וכיום מובטל יכול להשתכר באופן סביר 9,000 ₪ בחודש. בינתיים משתכר התובע 9255 ₪ לחודש. מזה מספר שנים לא מתקיים כל קשר בין הנאשם לילדיו הקטינים, כאשר שני הצדדים מאשימים זה את זה בנתק. לבית המשפט אין די ראיות כדי לקבוע את העילה, ובהתחשב בהכנסות ובהוצאות של שני הצדדים, קובע כי על הנתבע לשלם 2480 ₪ לחודש עבור מזונות שני ילדיו הקטינים, המתחלקים ביניהם שווה בשווה. סכום זה ישולם עד הגיעם של הילדים לגיל 18 או סיום התיכון, לפי המאוחר, ולאחר מכן שליש ממנו עד לסיום שירות החובה הצבאי או הלאומי. הנתבעת תשלם גם מחצית מהוצאות החינוך וההוצאות הרפואיות החריגות של הילדים. פסק הדין מפרט גם את חלוקת הקצבאות השונות ומתווה את ההשלכות של אי התשלום. עוד נקבע בפסק הדין כי שני הצדדים אחראים להוצאותיהם המשפטיות.