ת"צ 5944-11-16

תקציר

בפסק דין זה דן השופט בשתי השאלות שהוצגו: האחת, האם יש לזכות את המשיב בהוצאות, ובאיזה שיעור; שנית, האם יש להטיל את ההוצאות על המבקש או על עורך דינו, או על שניהם. השופט פותח בהתוויית העקרונות הכלליים לפסיקת הוצאות בהליך אזרחי, תוך שימת דגש על שיקול דעתו הרחב של בית המשפט. בהליכי תובענות ייצוגיות, מסבירה השופטת, על בית המשפט לאזן בין האינטרס הציבורי בהגשת תובענות ייצוגיות ראויות לבין הצורך למנוע תביעות סרק. השופט מגיע למסקנה כי יש לחייב את המבקש בסכום מתון בהוצאות, שכן ההליך לא היה חסר תוחלת מלכתחילה אלא הפך לכזה לאחר קבלת חוות דעת מומחה. הסכום נקבע על 50,000 ₪, נמוך משמעותית מתביעת המשיב שעמדה על כמיליון ₪. באשר למי צריך לשאת בהוצאות אלה, הכלל הוא כי הן מוטלות על המבקש, שכן ההליך הייצוגי הוא "מיזם עסקי משותף" בין המבקש לבין עורך דינו. בעוד השופטים מכירים באפשרות להגיש כתב אישום נגד עורך הדין במקרים מיוחדים, הם אינם מוצאים זאת לנכון במקרה זה, שכן התנהלותו של עורך הדין, על אף שנמתחה עליה ביקורת בשלב מוקדם יותר של ההליך, לא עלתה כדי חוסר תום לב או ניצול לרעה של הליכי בית המשפט. טענות המבקש בדבר התנהלותו הפרוצדורלית של עורך הדין והיעדר ייעוץ משפטי ראוי נדחות אף הן, שכן הן דורשות בירור עובדתי נפרד. עם זאת, השופט מצפה ומוצא לנכון שהמבקש ועורך הדין יסדרו את סוגיית התשלום באופן פרטי.