בג"צ 5557/13

תקציר

העותרת ביקשה מענק נגב לאחר שקיבלה מענק השקעה ממרכז ההשקעות של משרד הכלכלה עבור תוכנית לפיתוח עסקיה. מרכז ההשקעות סירב בנימוק שתוכניתה של העותרת אושרה עוד בטרם היה קיים בחוק מענק הנגב, ולכן היא אינה זכאית. העותר טען כי ההחלטה אינה סבירה, שרירותית ומנוגדת לחוק. בית המשפט מצא כי העותרת הסתירה בעתירתה מידע רלוונטי ולא הציגה את כל העובדות, דבר שהיה חוסר יושרה ניכר שהצדיק את דחיית העתירה. עם זאת, בית המשפט בחן לגופה של העתירה ומצא כי החלטת מרכז ההשקעות הייתה סבירה ונתונה לשיקול דעתה. בית המשפט קבע כי תכניתה של העותרת אושרה לפני תיקוני החקיקה שהכניסו את מענק הנגב, ואין בסיס חוקי להחיל תיקונים אלה רטרואקטיבית. כמו כן, ההשקעות הנוספות שאושרו לעותרת עודכנו בתכנית המקורית ובכפוף לתנאיה, שלא כללו את מענק הנגב. בית המשפט הדגיש כי לגופים המקבלים כספי מדינה אין זכויות מוקנות והעותרת לא קיבלה כל הבטחה ספציפית לזכאות למענק הנגב. ההתייחסויות להארכת לוח הזמנים ליישום תוכנית ההשקעה נועדו למנוע את ביטול ההשקעה עקב עיכובים ולא שינו את התנאים האחרים. ככלל, הגיע בית המשפט למסקנה כי לא נפל פגם מהותי בהתנהלות מרכז ההשקעות שיצדיק התערבות בהחלטתם ועל כן דחה את העתירה, ביטל את הצו המותנה והורה לעותרת לשלם למשיבים הוצאות בסך 30,000 ₪.