ד"נ 10/65

תקציר

בית המשפט העליון דחה את עתירתם של תלויים של נפטר בתאונת דרכים שדרשו פיצויים מחברת הביטוח. פוליסת הביטוח לסיכוני צד ג' הוצאה על ידי הבעלים הקודמים של הרכב המעורב בתאונה ותוקפה פג במועד התאונה עם העברת הבעלות. בית המשפט קבע בדעת רוב כי חברת הביטוח אינה חייבת בתשלום פיצויים מאחר והפוליסה קשורה לבעלות על הרכב והסתיימה במכירת הרכב. דעת המיעוט סברה כי יש לפרש את המדיניות באופן שונה. נשיאת בית המשפט, אגרנט, קבעה כי נימוקי הרוב משכנעים וכי לדיון נוסף אין סיכוי להצליח עבור העותרים. ההוראה הבסיסית של הפוליסה כיסתה את אחריות המבוטח לנזקים שנגרמו כתוצאה מהשימוש ברכב המבוטח. אחריות זו הסתיימה עם סיום הבעלות. יתר על כן, "סעיף ההרחבה" המבטח את הנוהגים תחת פיקודו של הבעלים לא חל שכן הנהג רכש את הרכב. פסק הדין עלה בקנה אחד עם הפסיקה האנגלית המקובלת ולא היה צפוי להתערער בישראל. אגרנט דחה את טענת העותרים כי הביטוח צריך לכסות כל נהג, שכן הדבר יוביל לתוצאות אבסורדיות, כגון כיסוי גנב רכב. העתירה לדיון נוסף נדחתה, והעותרים חויבו בהוצאות המשיבים. הנשיאה המליצה למחוקק לפעול לתיקון מצב זה, אשר פגע באופן בלתי הוגן בעמדת העותרים. פסק דין זה, ד"נ 10/65, ניתן ביום 30.11.1965.