ת"א 2761-03-23

תקציר

הנתבעת הגישה בקשה לדחייה על הסף של שתי תביעות שהוגשו על ידי בעלי בתים שנכסיהם נפגעו לכאורה מעצי פיקוס הסמוכים לדירותיהם, בטענה כי התביעות חסומות על פי חוק, כי היה מעשה של בית משפט או השתק, וכי לתובעים אין עילת תביעה. השופט סוקר תחילה את כתבי הטענות בשני המקרים, ומציין כי התביעות הן לפיצוי כספי בגין נזקים שנגרמו משורשי עצי הפיקוס, אותם מייחסים התובעים לרשלנות הנתבעת. לאחר מכן מגולל השופט את ההיסטוריה הפרוצדורלית, כולל הדיון בקדם המשפט, ואת ההגשות השונות שהוגשו על ידי שני הצדדים לבקשת הסף של הנאשם. באשר לטענת הנתבע כי עילות התביעה חסומות על פי חוק, מקבל השופט את טענת התובעים כי הרשלנות הנטענת מהווה עוולה נמשכת, וככזו הטענות אינן חסומות בזמן. השופט מדגיש כי מדובר בעיגון ראשוני וכי השאלה האם העוולה היא מתמשכת או חד פעמית היא סוגיה משפטית. יתר על כן, השופטת מציינת כי לטענות התובעים, אף שלא נאמרו במפורש, יש בסיס כלשהו בכתבי התביעה, וכי מחדלי הנתבעת בניסוח כתבי הטענות וחוסר עקביות מסוים בהם אינם מצדיקים דחייה מלאה. לפיכך, הבקשה לדחייה על הסף בעילה של התיישנות נדחית. לאחר מכן מתייחסת השופטת לטענות הסף האחרות, ומציינת כי הן הועלו באופן לא מספק ולא ברור על ידי הנתבע וכי גם תגובת התובעים להן הייתה חלקית. השופטת מורה לנתבע להגיש מחדש תביעות אלה עד למועד נקוב אם יתעקש על דחייתן, וכן מייעצת לתובעים להשיב לטענות אלה. השופטת מפרטת גם את הצעדים הבאים, לרבות האפשרות להגיש בקשות להליכים מקדמיים, ומעודדת את הצדדים לנסות להגיע לפשרה. לבסוף, השופט קובע כי לא נפסקו הוצאות בגין בקשת הסף, וקובע מועד לדיון נוסף.