ע"ח 14734-03-10

תקציר

הפרשה נסובה סביב תפיסת משאית על ידי פקידי מכס ובלו בשטחים, בחשד ששימשה לביצוע עבירה. בעל המשאית, אזרח ישראלי העובד באזור, עתר לבית משפט השלום בבקשה להחזיר את הרכב לפי סעיף 34 לחוק המשטרה ומעצר חשודים. בית המשפט נעתר לבקשה, מה שהוביל את המדינה לערער על ההחלטה, בטענה כי לבית המשפט אין סמכות לדון בתיק. בית המשפט המחוזי הסכים עם המדינה וקיבל את הערעור, תוך שהוא דוחה את החלטת בית משפט השלום. שופט בית המשפט המחוזי קבע כי לבית משפט השלום אין סמכות עניינית ובינלאומית, שכן המשאית נתפסה בשטחים הכבושים על פי הדינים החלים שם. ההחלטה לא הורתה על החזרת המשאית למערערת ללא תנאי. במקום זאת, נקבע כי הסמכות לתפוס את המשאית נגזרת מצווים שהוצאו על ידי גורמים רשמיים באזור, ורק בית משפט שם או מפקד כוחות צה"ל באזור יכולים לבטל או לשנות את צו התפיסה. זאת ועוד, השופט ציין כי לבית המשפט לעניינים מקומיים באזור, אשר ידון בעבירה הפלילית המיוחסת למערער, צריכה להיות גם סמכות לבחון מחדש את צו התפיסה. השופט הדגיש כי חוקי היסוד חלים על ישראלים בשטחים הכבושים, לרבות הזכות לביקורת שיפוטית, ועל בית המשפט לעניינים מקומיים לפרש את התקנות החלות עליו כמאפשרות לו לקיים ביקורת כזו. לבסוף הזכירה השופטת את האפשרות לערער על החלטת התפיסה בפני מפקד כוחות צה"ל באזור. כך, אף שהערעור התקבל, הוא לא הביא להחזרת המשאית לידי המערער, ותוקפה של התפיסה עמד בעינו.