רע"א 1530/13

תקציר

במקרה הנסקר, דחה בית המשפט בקשה למתן רשות ערעור מבלי לפתוח בהליך תגובה פורמלי, והדגיש כי ערעורים כאלה, במיוחד ב"גלגול השלישי" שלהם על החלטות ביניים, ניתנים רק כאשר הדברים חורגים מהאינטרסים של הצדדים הקרובים. בית המשפט מצא את בקשת המבקש בלתי מוצדקת על פי קריטריונים אלה, שכן החלטת הערכאה הנמוכה יותר נקבעה כמהותית. המקרה סיפק הזדמנות להבהיר מושגים משפטיים חשובים שלעתים קרובות אינם מובנים למבקש, כגון "נטל השכנוע", "נטל הראיה" ו"נטל ההוכחה". בית המשפט הדגיש כי נטל זה ממלא תפקידים ספציפיים בהליכים משפטיים: נטל השכנוע לעולם אינו עובר במהלך המשפט, ואילו נטל הצגת הראיה יכול לעבור על סמך הראיות שהוצגו. בית המשפט מתח ביקורת על ניסיונו המוקדם מדי של המבקש לקבוע מי נשא בנטל זה, וציין כי קביעה כזו צריכה להיעשות לאחר בחינת כלל הראיות בסיום המשפט. בית משפט קמא לא קבע קביעות עובדתיות כלשהן ביחס לנטל זה, ואף לא נימק את החלטותיו באופן בלתי ראוי. בנוסף, הבקשה להגשת מסמכים נוספים נקבעה כמיותרת, שכן התיק לא היה ראוי לדיון חוזר בבית המשפט הפרוצדורלי. בית המשפט מתח ביקורת על התעקשותו החוזרת ונשנית של המבקש לבחון מחדש את שאלת הנטל בשלב לא ראוי, בו היו מעורבות שלוש ערכאות שלא לצורך, ורמז כי ניתן היה להטיל הוצאות אך להימנע מהן בשל הוצאות שהוערכו קודם לכן. לפיכך, הבקשה נדחתה.