דב"ע ל/17 - 3

תקציר

הערעור חולק על השאלה האם המשיבה, שושנה אסולין, זכאית לפיצויי פיטורים לאחר שהתפטרה מתפקידה אצל המערערת בשל מצבה הבריאותי. סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 קובע כי עובד המתפטר מטעמי בריאות עשוי להיחשב כמי שפוטר ולכן זכאי לפיצויי פיטורים. המערערת טוענת כי האישורים הרפואיים שהגישה המשיבה היו בלתי חוקיים משום שתוארכו לאחר התפטרותה ולא הוכיחו קשר ישיר בין התפטרותה לבין מצבה הבריאותי. עוד טוענת המערערת, כי נמנע ממנה לחקור רופא מפתח, שעדותו הייתה יכולה להפריך את טענות המשיב, שכן המשיב ויתר על הופעתו של הרופא. עם זאת, מסקנת פסק הדין היא כי אין דרישה בסעיף 6 לקבלת אישורים רפואיים טרם התפטרות. סביר שאדם יתפטר בהתבסס על תחושותיו הסובייקטיביות של בריאות לקויה ולאחר מכן יבקש את האישור הרפואי הדרוש. תאריך התעודה אינו גורם מכריע. אישוריה הרפואיים של המשיב, לרבות זה שהוגש על ידי עדת המערערת, מאשרים את בריאותה הלקויה ואת העובדה שהדבר גרם להתפטרותה. אופי עבודתה של המשיבה, שכללה יום עבודה בן 8 שעות בעבודות הבית ובטיפול בתינוק, יחד עם הממצאים הרפואיים, מצדיקים פסיקת פיצויי פיטורים. באשר לעדותה של הרופאה הנדונה, בית המשפט מוצא כי התנהגותו של המערער כלפיה, לרבות הטרדה, הובילה לסירובה של הרופאה להופיע. המערערת התנגדה גם לבקשת המשיב לרופא להופיע, ולא הראתה כל כוונה להזמין אותה כעדה. בסופו של דבר, הערעור נדחה, ופסק הדין הקודם לטובת המשיב מתקבל. המערערת נדרשת לשלם למשיב פיצויי פיטורים בצירוף ריבית ואגרת בית משפט, וכן אגרה נדחית בסך 100 לירות לבית הדין הארצי לעבודה.