ת"א 14561-09-17

תקציר

פסק הדין דוחה את תביעת התובע כנגד הנתבעים לבעלות על שטח "גינה" צמוד לדירתו. התובע טען כי רכש זכויות בעלות בגינה באמצעות החזקה שלילית, אך בית המשפט מצא כי לא הצליח להוכיח זכויות אלה. הגן הוא חלק מחלקת קרקע גדולה יותר עליה בנוי בית משותף, וזכות הדיירות המוגנת של התובע בדירתו, ולאחר מכן זכות חכירה, לא הקנו לו זכות תביעת בעלות בגינה. השופט הסכים עם טענת הנתבעים כי התובע מנוע מלטעון לזכויות בעלות בגינה בשל שני הסכמי שכירות עליהם חתם, בהם ציין במפורש כי הנכס המושכר הוא הדירה בלבד, וכי אין לו זכויות בשטחי הקרקע. בנוסף, נדחתה גם תביעת התובע לפי סעיף 93 לפקודת ההסדר, שעניינה תיקון טעויות רישום. בית המשפט מצא כי התובע לא הוכיח כי רישום הגן על שם הנתבע היה תרמית או כי זכויותיו הושמטו במהלך הליכי הפשרה. השופטת ציינה כי הליכי הפשרה לא נועדו לקבוע את זכויותיהם של בעלי יחידות בודדות בבית משותף וכי הדרך המתאימה לתובע לברר את זכויותיו הייתה באמצעות תביעה נפרדת לתיקון ההצמדה או בשלב הרישום של הבית המשותף. כמו כן, דחתה השופטת את טענת התובע כי יש להקצות לו את הגן בפטור ממכרז, בקובעה כי מדובר בהרחבה אסורה של חזית התביעה וכי לא ניתנה לנתבעים הזדמנות להתגונן מפני טענה זו. התובע חויב לשלם לנתבעים הוצאות בסך של 15,000 ₪.