ת"צ 22093-04-13

תקציר

המבקש הגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד המשיב, בטענה כי המשיב נוקט בשיטה בלתי חוקית לחישוב ריבית פיגורים. המשיב הגיש הודעה על הפסקת הגבייה, אך זו נדחתה שכן הוגשה לאחר המועד הקובע. מאוחר יותר פסק בית המשפט העליון לטובת חדלות הפירעון של המשיב, והתיק חזר להכרעה בעניין שכרו ושכר טרחתו של המבקש. שני הצדדים הציגו את טיעוניהם לגובה הגמול ושכר הטרחה שעל המבקשת ובא כוחה לקבל. המבקש ביקש 22,000 ש"ח שכר ו-125,000 ש"ח שכר טרחת עורך דין, ואילו המשיב הציע 3,000 ש"ח ו-15,000 ש"ח בהתאמה. השופט סיכם את החוקים והתקנות החלים, ובסופו של דבר פסק לטובת המבקש. השופט פסק למבקש 6,500 ש"ח שכר ו-65,000 ש"ח שכר טרחת עורך דין, שניהם כולל מע"מ. המשיב חויב לשלם סכומים אלה, ולכסות את עלות חוות הדעת שהציג המבקש עם קבלת חשבונית. ההחלטה התקבלה בהיעדר שני הצדדים.