ע"א 5587/93

תקציר

במקרה של נחמני נ' נחמני, בית המשפט העליון דן במחלוקת מורכבת הנוגעת לזכויות הביציות המופרות שנוצרו באמצעות הפריה חוץ גופית (IVF) בין בני זוג פרודים, דני ורותי נחמני. בני הזוג, שנישאו בשנת 1984, פנו להפריה חוץ גופית לאחר שהניתוח שעברה רותי הותיר אותה ללא יכולת להרות באופן טבעי. הם תכננו להשתמש בפונדקאית בארה"ב מכיוון שפונדקאות אינה חוקית בישראל. עם זאת, לפני ההשתלה, דני עזב את הנישואים, יצר מערכת יחסים חדשה, והתנגד להמשך השימוש בביציות המופרות, למרות שהסכים בתחילה לתהליך ההפריה החוץ גופית. רותי ביקשה לשחרר את הביציות מבית החולים לפונדקאות, מה שהוביל לאתגרים משפטיים. בית המשפט המחוזי העדיף את רותי, תוך שהוא מדגיש את זכותה לאימהות ואת הסתמכותה על הסכמתו מראש של דני. בערעור נדרש בית המשפט העליון לסוגיה הרגישה של איזון זכויות יסוד, כגון הזכות להורות והאוטונומיה שלא להפוך להורה, אל מול ההשלכות המוסריות והרגשיות של המקרה. דעת הרוב קבעה כי הסכמתו של דני אינה בלתי חוזרת, והדגישה כי אכיפת הורות בניגוד לרצונו של הפרט פוגעת בתקנת הציבור ובזכויות יסוד. נטען כי המערכת המשפטית אינה צריכה להטיל חובות הוריות שאחד הצדדים מתחרט עליהן מאוחר יותר, במיוחד בנסיבות משתנות כמו פרידה. מנגד, חוות הדעת החולקת הדגישה את הסתמכותה של רותי על ההסכם הראשוני וטענה לאכיפת הבטחתו של דני להקל על אימהותה, בהתחשב בהסכמתו כמחייבת ובלתי חוזרת. בסופו של דבר, בית המשפט העליון פסק לטובת דני, והגיע למסקנה כי המשך ההליך ללא הסכמתו המחודשת מהווה אכיפה בלתי צודקת, הפוגעת בזכותו שלא להורות, ובכך מדגישה את חשיבותה של הסכמה הדדית בהחלטות כה אישיות בתחום תכנון המשפחה.