מ"ת 37106-08-10

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לבקשה למעצרו של אסיר הממתין למשפט באשמת ניסיון להבריח סמים לבית סוהר. בית המשפט בחן האם יש צורך במעצר או שניתן ליישם אמצעי חלופי. השופט מציין כי המאסר הוא בדרך כלל חלופה יעילה למעצר ופחות מגבילה את חירותו של הפרט. עוד הם קובעים כי הסכנות הכרוכות בשחרורו של הפרט יכולות להיות מנוהלות על ידי הרשויות האחראיות לשלום הציבור ולתנאי הכליאה. טענות המדינה בדבר הנטל הפוטנציאלי של מעקב אחר מצבו של האסיר והמשאבים הנדרשים לבקשת הארכת מעצר נדחות כניתנות לניהול. השופט מתייחס גם לסוגיית חופשת החופשה לאסיר, ומציין כי ניתן להתנות זאת בהחלטה לשחרר את האסיר. כמו כן, השופט מדגיש כי תכלית המעצר אינה נפגעת על ידי מתן זכויות לאסירים לשיקום ולהזדמנויות עבודה בתוך בית הסוהר, שהן לטובת הציבור. בסופו של דבר, השופט פוסק לטובת שחרור האסיר ממעצר, מורה על מאסרו ומניעת חופשתו, כאשר שירות בתי הסוהר מודיע על מועד שחרורו מראש. החלטה זו מוצדקת בשל מועד שחרורו הקרוב של האסיר, הסיכוי הנמוך לשחרורו על תנאי והציפייה שמשפטו יסתיים לפני שחרורו המנהלי המלא.