עמ"נ 3642-10-15

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את העתירה המנהלית שעניינה בקשת המערער לקבלת מעמד בישראל. הערעור מערער על החלטות הוועדה הבין-משרדית ומשרד הפנים, שדחו את בקשתה של המערערת בנימוק שנסיבותיה אינן עולות כדי טעמים הומניטריים מיוחדים המצדיקים מעמד. בית המשפט לא מצא עילה להתערב בהחלטות, שכן הן היו סבירות ועולות בקנה אחד עם פסיקות קודמות. טענותיה של המערערת בדבר נסיבותיה, לרבות שהותה הבלתי מורשית בישראל, היעדר זיקה למדינת אזרחותה ונסיבותיה האישיות הקשות, נדונו על ידי הוועדה הבין-משרדית, אך לא היה בהן די כדי לבסס זכות לקבלת מעמד. הוועדה הפעילה את שיקול דעתה הרחב כראוי ומצאה כי נימוקי המערער אינם מהווים נסיבות חריגות. זאת ועוד, בית המשפט לא מצא כל הצדקה לטענת המערערת כי שגה בית המשפט בפסק דינו בכך שהתייחס למקרים לא רלוונטיים. ההתייחסות למקרים אלה תומכת בתפיסה כי נדרשות נסיבות חריגות נוספות כדי להצדיק מתן מעמד בישראל. משכך, מגיע בית המשפט למסקנה כי אין עילה להתערב בהחלטות הגופים המינהליים, והערעור נדחה. המערערת אחראית להוצאות המשיב, והצו המונע את גירושה יעמוד בתוקפו עד ליום 31.12.2016, לצורך היערכות ליציאתה מהארץ.