ע"א 37453-01-13

תקציר

בית הדין לערעורים בחן את הערעור המקיף על החלטת בית משפט קמא בתיק של פגיעה בעבודה. המערערים ערערו על קביעות עובדתיות רבות והערכות מהימנות שנעשו על ידי בית משפט קמא, אך ערכאת הערעור לא מצאה עילה להתערבות, והדגישה כי ממצאים עובדתיים ומהימנות עדים הם בדרך כלל סמכותו של בית משפט קמא, אלא אם כן מתקיימות נסיבות חריגות, אשר נעדרו במקרה זה. המשיב טען כי נגרמה לו נכות נוירולוגית בשיעור של 5% מתאונת עבודה, והרים שקי מלט כבדים, אשר בית משפט קמא מצא אותם אמינים ונתמכים בתיעוד ובעדויות מקבילות. הערעור הטיל ספק בחובת הזהירות של המעסיק, אותה אישר בית המשפט, בציינו כי הנחיית עובד להרים משאות כבדים ללא סיוע מהווה הפרה של חובה זו, במיוחד נוכח ידיעתו של המעסיק על בעיות הגב הקיימות של המשיב. הגם ששגה בית משפט קמא בכך שהטיל אחריות על המעביד בגין היעדר ביטוח במקום הוראה ישירה שגרמה לפגיעה, עדיין הייתה אחריות אישית מוצדקת בשל רשלנות זו. בערעור נטען כנגד טיפולו של בית משפט קמא ברשלנות תורמת, וקבע כי על העובד לשאת באחריות מסוימת לנזקיו שלו, אך זו נדחתה בשל הוראות ישירות שניתנו על ידי המעסיק. בית הדין לא מצא כל הצדקה לטענות המערערת בדבר חישוב הנזקים והיקפם, לרבות פיצוי בגין נכות רפואית והשתכרות עבר, אם כי ביטל את הפיצוי בגין הפסדי שכר בעבר, ללא תמיכה בראיות להמשך עבודה, כפי שנמצא בבית משפט קמא. בנוסף, ראיות חדשות שהוגשו לאחר הכרעת הדין לא התקבלו כפי שניתן היה להציגן קודם לכן. בסופו של דבר, הערעור הצליח חלקית בכך שהסיר את האחריות לפיצוי הפסדי שכר בעבר, אך נכשל אחרת, מבלי להורות על הוצאות בשל התוצאה המעורבת. השופטים הסכימו עם הממצאים והורו למסור עותק מפסק הדין לצדדים המעורבים.