ת"א 58264-04-18

תקציר

התובע, תושב הרשות הפלסטינית, נפגע בתאונת עבודה ביום 16.9.2015 והגיש תביעת נזיקין כנגד הנתבעת, מבטחת המלגזה הרלוונטית, לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. הנתבעת הכירה בחובתה לפצות את התובע, אך המחלוקת נסבה על מצבו התפקודי של התובע ועל הפיצוי ההולם. בית המשפט הכיר באחוזת הנכות הרפואית של התובע בשיעור של 9.75%, בהתאם להערכת המוסד לביטוח לאומי. עוד נקבע כי הנכות התפקודית היא 9.75%, בהתחשב בגילו של התובע, השכלתו וכישוריו, וכן בהשפעת התאונה על יכולתו לעבוד ותפקודו הכללי. בחישוב ראשי הנזק קבע בית המשפט את בסיס שכרו של התובע על 7,143 ₪, בהתבסס על שכרו טרם התאונה. בגין הפסדי שכר בעבר נפסקו לתובע 49,064 ₪ עבור תקופת נכותו הזמנית, אך התביעה להפסדים נוספים מעבר לתקופה זו נדחתה מחוסר ראיות מספיקות. בית המשפט פסק גם על ניכוי כושר ההשתכרות, וקבע סכום גלובלי של 105,800 ₪, בהתחשב בשנות העבודה שנותרו לתובע ובסיכון שהנכות תשפיע על כושר ההשתכרות שלו. לתובעת נפסק סך של 35,000 ₪ בגין סיוע מצדדים שלישיים, הן לתקופות העבר והן לתקופות העתיד. בית המשפט פסק 2,000 שקל הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה, ו-18,185 שקל עבור נזק לא ממוני. לאחר ניכוי הפיצויים שקיבל התובע מהמוסד לביטוח לאומי, סך הפיצויים שנפסקו עמד על 139,078 ₪. הנתבע חויב לשלם סכום זה לתובע, בצירוף ריבית והצמדה למועד התשלום בפועל. בנוסף, הנתבעת חויבה בהוצאות התובע ובשכר טרחת עורך דין, בסך של 4,000 ₪ ו-15.21% מהסכום שנפסק, בהתאמה. פסק הדין כלל זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 60 יום והתיר פרסום ללא זיהוי התובע. החלטה זו ניתנה בהיעדרם של שני הצדדים ביום 18.5.2021.