ב"ש 48/75
פסק-דין עליון
תקציר
פסק הדין נסוב סביב ערעור על סירובו של שופט בית משפט השלום לתעבורה לפסול את עצמו מלדון בתיק נגד מערער שהואשם בנהיגה בחוסר זהירות. נשיא בית המשפט העליון, הנשיא אגרנט, הבהיר את העקרונות המנחים את הפסילה השיפוטית והדגיש כי אין די בהוכחת מראית עין של צדק כדי לפסול שופט. במקום זאת, יש להוכיח "אפשרות ממשית" של משוא פנים, כלומר יש סיכוי לא מבוטל שהשופט לא יוכל לשמור על אובייקטיביות בשל מעורבות קודמת בהליכים קשורים. במקרה זה, השופט זיכה בעבר נהג אחר שהיה מעורב באותה תאונה, ורמז כי גרסתו של המערער אחראית לאירוע. בית המשפט העליון הדגיש כי פסק דינו הקודם של השופט עלול להוביל להטיה לא מודעת, ולמנוע הערכה חסרת פניות. למרות שאמונתו העצמית של שופט במשוא הפנים שלו נחשבת, היא אינה קובעת רק את יכולתו לנהל משפט הוגן. בנסיבות ספציפיות אלה, בהן האירועים והנאשמים שלובים זה בזה, מצא בית המשפט אפשרות ממשית למשוא פנים. לפיכך התקבל הערעור, והתיק הועבר לדיון בפני שופט אחר. החלטה זו מדגישה את האיזון העדין בין מראית עין לבין עשיית צדק בפועל, ומבטיחה את אמון הציבור בהליכים שיפוטיים תוך שמירה על הגינות המשפט.
ב"ש 48/75 רחמים ידיד נ' מדינת ישראל, עליון (15.5.1975)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.