ת"א 25501-03-18

תקציר

פסק הדין עוסק בבקשה לפסילה בסכסוך משפטי שעניינו טענות להתנהגות בלתי הולמת חמורה. בסופו של דבר דחה בית המשפט את הבקשה, בנימוק של היעדר ראיות משמעותיות התומכות בטענות בדבר משוא פנים, קשירת קשר ואי תקינות פרוצדורלית מצד השופט והמשיבים. המבקשת ובא כוחה הואשמו בכך שפעלו בחוסר תום לב, עשו שימוש לרעה בהליכים משפטיים בכך שהתעלמו כדבר שבשגרה מהחלטות וצווים שיפוטיים, ולא סיפקו הוכחות או תצהירים ממשיים התומכים בטענותיהם. בית המשפט הדגיש כי רבות מהטענות חזרו על עצמן, טענות עמומות שנדחו בעבר בבקשות אחרות. בית המשפט הדגיש כי הבקשה לא הוגשה בהקדם, שכן עילות הפסילה לכאורה היו ידועות משנת 2019, אך הועלו רק זמן קצר לפני דיון משמעותי. בנוסף, מתח בית המשפט ביקורת על השימוש שעשה המבקש בתמלילים שאינם מאושרים או מאומתים רשמית כמחייבים, ועל הימנעותו מהגשת הקלטות במהירות או במדויק. ההחלטות שהתקבלו בתיק אושרו תוך הסתמכות על פסיקות קודמות של בית המשפט העליון, ובית המשפט לא מצא בסיס לטענות בדבר משוא פנים או קונספירציה. כתוצאה מכך, הבקשה נתפסה כניסיון לעכב הליכים שלא לצורך. בית המשפט הורה למבקש לשלם הוצאות משפט למשיבים, ובכך איפשר ערעור לבית המשפט העליון בתוך 10 ימים, ובכך סימן את סיומו של שלב זה בהליך ההתדיינות המשפטית.