ת"א 1193/09

תקציר

התיק נסוב סביב הסכם שיתוף בין שני צדדים בנוגע לחלקת רכוש. התובעים מבקשים שההסכם יירשם בלשכת רישום המקרקעין, ואילו הנתבע טוען כי התביעה נגועה בשיהוי ניכר. בית המשפט קובע תחילה כי נתונה לו הסמכות המהותית לדון בתובענה, שכן הסעד המבוקש – רישום הסכם השיתוף – יוצר בסופו של דבר זכות קניינית, ומעמיד אותה בגדר סמכותן של תביעות הקשורות למקרקעין. בית המשפט דוחה גם את טענות הנתבע בעניין השיהוי, ולא מוצא כל ראיה לחוסר תום לב מצד התובעים או למצג כלשהו של ויתור. בנוסף, הנתבעת לא הצליחה להוכיח כי העיכוב ברישום גרם לה נזק כלשהו. בית המשפט דוחה גם את טענות הנתבעת בדבר הליכים מקבילים בנוגע לשביל הגישה המשותף של הנכס, ומדגיש כי התביעה הנוכחית אינה קשורה להליכים אלה. עיקר המחלוקת עניינה בתשריט חלוקה, כאשר הנתבע טוען כי התשריט הקיים שונה מזה הנזכר בהסכם. עם זאת, בית המשפט מוצא את עדותו של התובע בנוגע לשרטוט אמינה וקבילה, בעוד שטענות הנתבע חסרות בהירות ומהימנות. כתוצאה מכך, בית המשפט פוסק לטובת התובעים, מאפשר לרשום את הסכם השיתוף אך נמנע ממתן צו גורף לכל פעולה שתידרש. במקום זאת, הנתבע מצווה להמציא את כל המסמכים הדרושים ולחתום עליהם. הנתבע נדרש גם לכסות את הוצאות התובעים ושכר טרחת עורך דין.