ע"א 1222/02

תקציר

נסוב ערעור זה סביב תחולתו של סעיף 9 לחוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959, השולל הטבות מנכים שמוגבלותם נבעה מהתנהגותם הקשה והגרועה. המשיב, הסובל מנכות נפשית, נחקר על ידי המשטרה הצבאית החוקרת (מצ"ח) בנוגע להתאבדות חייל תחת פיקודו ולאחר מכן נשפט והורשע בשלוש עבירות של התנהגות שאינה הולמת. ועדת הערר פסקה לטובת המשיב והגיעה למסקנה כי התנהגותו אינה חמורה וחמורה דיה כדי להצדיק שלילת תגמולי פיצויים, אך המדינה ערערה על החלטה זו. המדינה טענה כי נכותו של המשיב לא נגרמה עקב שירותו הצבאי וכי התנהגותו אכן הייתה רעה וחמורה. עם זאת, בית המשפט מצא כי אופיין הייחודי של החקירות הצבאיות ונסיבותיו הספציפיות של מקרה זה גוברים על התנהגותו הרעה של המשיב. יתר על כן, לא נקבע באופן חד משמעי כי התנהגותו של המשיב גרמה במישרין למוגבלותו. לפיכך, דחה בית המשפט את ערעור המדינה וקבע כי המשיב זכאי לקבל תגמולי פיצויים. עוד הדגישו השופטים כי חוק הנכות הוא חוק חברתי וכי יש לפרש את החריג להתנהגות רעה וחמורה בנפרד מהתוצאה, תוך התמקדות באופי המעשים. במקרה דנן, מעשיו של המשיב, שהיו כרוכים בהתעללות נפשית ובפגיעה בערכי מוסר, נחשבו חמורים ורעים. כל שופט סיפק פרשנות משלו לפרשנות של "התנהגות רעה וחמורה", כאשר חלקם הדגישו את הכוונה וההקשר של המעשים ואחרים התמקדו בחומרת המעשים עצמם.