ע"א 5512-09-10

תקציר

הערעור מתייחס לתאונת דרכים שאירעה בשנת 2003, בה נפגע המשיב. המערערים הודו בחבות, והמחלוקת התמקדה בגובה הפיצויים שייפסקו למשיב. הנושא המרכזי שבמחלוקת היה ראש הנזק הנוגע להפסדי השתכרות, בעבר ובעתיד. בית משפט קמא פסק למשיב פיצויים בסך כולל של 107,761 ₪. המערערים טענו כי המשיב לא עבד באופן עקבי לפני התאונה או לאחריה, ולא הוכיח הפסדי שכר בעבר. לטענתם, הפיצוי שנפסק מופרז ויש להפחיתו. המשיב, לעומת זאת, טען כי פסק הבוררות לא קיפח את המערערים, מה גם שבית המשפט ביסס את חישוביו על הערכות שמרניות, והסכום הכולל שנפסק היה סביר. בית המשפט לערעורים, לאחר שבחן את הראיות שהוצגו, מצא כי הסכום הכולל שנפסק בגין הפסד השתכרות בעבר ובעתיד היה מופרז, בהתחשב בעברו התעסוקתי של המשיב. בית המשפט ציין כי מטרת הפיצוי הייתה להשיב את מצבו הכלכלי של המשיב למצב שקדם לתאונה, ויש לבחון את הנתונים הרלוונטיים לגבי הכנסותיו של המשיב באופן פרטני. בית המשפט קבע כי ההפחתה הראויה בפסק הבוררות היא סכום גלובלי של 30,000 ₪, נכון למועד פסק דינו של בית משפט קמא. עוד קבע בית המשפט כי הפיצוי שנפסק בגין הוצאות רפואיות, הוצאות נסיעה וסיוע בעבר ובעתיד מצדדים שלישיים לא ישונה, ולא מצא הצדקה להתערב בסכומים אלה. משכך, קיבלה ערכאת הערעור באופן חלקי את הערעור, תוך הפחתת הפיצוי שנפסק למשיב ב-30,000 ₪, בתוספת שכר טרחת עורך דין ומע"מ, בהפרשי ריבית והצמדה ממועד פסק דינו של בית משפט קמא. המשיב חויב להשיב סכום זה למערערים בתוך 45 ימים מיום מתן פסק הדין.