רע"א 46037-04-14

תקציר

בין שני צדדים שכנים, שהיו בעלי זכויות בחלקות קרקע סמוכות בירושלים, הייתה מחלוקת על גבולות נכסיהם. המשיבים ביקשו להקים על חלקתם מבנה בן ארבע קומות, שכלל חלק ממקרקעי המבקשים. המבקשים פנו פעמיים לבית משפט השלום, פעם אחת בשנת 2011 ופעם נוספת בשנת 2014, על מנת למנוע מהמשיבים לבנות בשטח שבמחלוקת. בית משפט קמא הוציא צו מניעה זמני לטובת המבקשים, אך חייב אותם לשלם ערבות בסך 300,000 ₪. שני הצדדים ערערו על החלטה זו. השאלה המרכזית הייתה האם תוכנית האיחוד והחלוקה, שאושרה אך טרם נרשמה, תקפה. בית המשפט הגיע למסקנה כי טענת המבקשים כי המשיבים לא היו רשאים לבנות בשטח שבמחלוקת עד לרישום התכנית, נעדרת כל יסוד. המבקשים גם לא הגישו עתירה מנהלית כפי שהודיעו, דבר שגרם לעיכוב בהליך. בינתיים נגרמו למשיבים הוצאות משמעותיות בהסתמך על התכנית המאושרת. בהתחשב בתוקפה של התכנית, באיחור שנגרם על ידי המבקשים ובפגיעה הפוטנציאלית בשני הצדדים, החליט בית המשפט לאפשר למשיבים להמשיך לבנות בשטח שבמחלוקת. עם זאת, על מנת להבטיח את שמירת זכויותיהם של המבקשים, הוציא בית המשפט צו ארעי האוסר על המשיבים לפנות שתי דירות שנבנו על הקרקע שבמחלוקת עד לסיום התיק העיקרי בבית משפט קמא. כל צד נצטווה לשאת בהוצאותיו, וכל ערבות שהופקדה הייתה אמורה להיות מוחזרת.