ע"פ 9258/00

תקציר

הרשעתו של המערער ברצח אושרה על ידי בית המשפט העליון, תוך שהוא דוחה את הטענות כי יש להוריד את מעשיו להריגה מחמת שכרות. בית המשפט ציין כי על פי סעיף 34ט לחוק העונשין, "מצב שכרות" כהגנה מחייב קיומם של סימפטומים מסוימים הנובעים משכרות, אשר נעדרו במקרה זה. המערער, שדקר את הקורבן מספר רב של פעמים, הפגין התנהגות ומודעות שסתרו את הטענות בדבר חוסר מודעות למעשיו או חוסר יכולת להבין את פסול פיהם. הראיות הצביעו על כך שהמערער נמלט מהמקום, החביא את הנשק והביע חרטה, דבר המצביע על הבנה לאופי הפסול של מעשיו. בית המשפט דחה גם ערעור בנושא כי הייתה התנהגות פרובוציונית מצד הקורבן, תוך שהוא מציין כי אין ראיות מספיקות להתגרות מיידית שתתמוך בהריגה. פסילת ראיות חדשות בנוגע לרמות האלכוהול בדם, גם בהתחשב בחוות דעת מומחים שהובאו בשלב הערעור, לא הזיזה את בית המשפט, שכן הן ההגדרות המשפטיות והן הראיות ההתנהגותיות לא תמכו במעבר מרצח להריגה. בסופו של דבר, מעשיו של המערער הפגינו כוונה מוקדמת והבנה מספקת, ואישרו את הרשעתו ברצח ואת עונש מאסר העולם.