רע"ב 2427/22

תקציר

המשיב ביקש לדחות את הבקשה מאחר שפסק הדין בעתירה הראשונה לא כלל סעד אופרטיבי ספציפי, ומשכך לא ניתן לפגוע בו. בית המשפט המחוזי דחה בקשה זו, וחייב את המשיב להגיש ערעור. המבקש טען כי היה על בית המשפט המחוזי לפסוק לגופו של הליך הביזיון ולא להורות לו להגיש עתירה חדשה. עוד טען המבקש כי לא ניתנה לו הזדמנות להיענות לבקשת המשיב. עם זאת, השופט קבע כי הבקשה אינה ראויה לתגובה וכי החלטת בית המשפט המחוזי צריכה לעמוד בעינה. השופטת התייחסה בהרחבה לפסיקה קודמת, והדגישה את אופיים החריג של הליכי ביזיון, שיש להפעיל רק במקרים מובהקים שבהם אין פרשנות אחרת לפסק דין מזו שהופרה לכאורה. מאחר שפסק הדין הנוכחי לא כלל צווים אופרטיביים כלשהם, הרי שפעולת המשיב היוותה לכל היותר הפרה של פקודת הנציבות ולא של פסק הדין. לפיכך, הגיע השופט למסקנה כי יש לדחות את הבקשה על הסף, שכן היא אינה עומדת בדרישות של ביזיון בית המשפט. זאת ועוד, השופטת ציינה כי טענת המבקש כי לא ניתנה לו הזדמנות להיענות לבקשת המשיב אינה מבוססת, שכן אין חובה על בית המשפט לשמוע את שני הצדדים בכל בקשה. השופט התייחס גם לחובתו של המשיב למסור לאסירים כתבי טענות בהקדם והפציר בהם לשמור על זכויותיהם של אנשים הנמצאים במשמורת המדינה.