ת"א 602/97

תקציר

המבקשת, חברה למסגרות שביצעה עבודות בנייה עבור המשיב, הגישה בקשה לעיקול זמני על כספי המשיב עד לשווי של 600,000 ₪, בצירוף תביעה לפסק דין מקוצר בגין חוב כספי נטען. המשיב התנגד לבקשה, בטענה כי היא אינה נתמכת בראיות מספיקות, וטען לזכות קיזוז כנגד המבקש בגין הפרות חוזה שונות לכאורה. בית המשפט דן בבקשה לעיקול זמני מכוח תקנה 360 לתקנות סדר הדין האזרחי, המתירה צו כזה מקום בו קיימות ראיות לחוב וסיכון לעיכוב ביצוע. השופט סקר את ההיסטוריה החקיקתית של התקנה והפסיקה, וציין את הניגוד בין האינטרסים של הנושים והחייבים. בסופו של דבר, השופט הגיע למסקנה כי התקנה, כפי שתוקנה, אינה מגנה במידה מספקת על זכויות החייבים, וגורמת לפגיעה מיותרת בשמם הטוב ובעסקיהם. השופטת מצאה כי המבקש הציג ראיות לכאורה לחוב, בעוד שהמשיב לא ניהל התחשבנות תקינה והשתהה באופן בלתי סביר במתן מענה לחיוב הסופי של המבקש. עם זאת, נוכח טענות המשיב לקיזוז, החליטה השופטת להעמיד את העיקול על סך 700,000 ₪, אותו ניתן להמיר בערבות בנקאית או בחיוב על נכס לא משועבד. המשיב חויב לשלם למבקש 3,000 ₪ בתוספת מע"מ בגין הוצאות הבקשה.