בג"צ 890/03

תקציר

העתירות בפני בית המשפט מערערות על החלטת משרד האוצר לנהל את כספי הקרן לשיקום מחצבות (הקרן) כחלק מתקציב המדינה. הקרן הוקמה מכוח פקודת המכרות משנת 1938 ותקנות המכרות תשל"ח-1978, במטרה להבטיח את שיקום המחצבות בתום פעולות החציבה, והיא ממומנת מתשלומים מבעלי המחצבות. העותרים טוענים כי ההחלטה מנוגדת לתקנות הקרן וכי היא פוגעת בזכות הציבור לסביבה בריאה וכן בזכות הקניין של בעלי המחצבות. לטענתם, לקרן אישיות משפטית נפרדת מהמדינה, ולכן יש לאפשר לה לנהל את כספיה באופן עצמאי. המשיבים, לעומת זאת, טוענים כי הקרן נעדרת אישיות משפטית מובהקת וכי יש לנהל את כספיה במסגרת תקציב המדינה. לאחר בחינת החקיקה הרלוונטית, מוצא בית המשפט כי לשר התשתיות הלאומיות הייתה סמכות להקים את הקרן ולקבוע את סמכויותיה, לרבות ניהול כספיה. בית המשפט מדגיש כי תשלומי הקרן מבעלי המחצבות מיועדים אך ורק לשיקום מחצבות, וניהול כספים אלה במסגרת תקציב המדינה יתנגש עם מטרת הקרן. כמו כן, בית המשפט מציין כי הקרן מנוהלת כתאגיד ציבורי מזה שנים רבות, וכי פרקטיקה ארוכת שנים זו מרמזת על חוקיות ניהולה הפיננסי העצמאי. עוד מגיע בית המשפט למסקנה כי הקרן הינה בעלת אישיות משפטית הנבדלת מהמדינה בתחום המשפט הפרטי. מעמד זה נגזר מההשפעה המצטברת של הסמכויות המוקנות לקרן, הכוללות את הסמכות לבצע פעולות במשפט הפרטי, כגון ניהול כספיה. חוק רכוש המדינה, המסדיר עסקאות המייצגות את המדינה, אינו חל על הקרן בשל אישיותה המשפטית הנפרדת. עם זאת, בית המשפט מבהיר כי עצמאותה של הקרן אינה מעידה על היעדר פיקוח. כגוף ציבורי, הקרן כפופה להוראות חקיקה שונות המפקחות על פעילותה. פסק הדין מדגיש כי אופייה ה"ציבורי" של הקרן מכפיף אותה למנגנוני חקיקה ספציפיים, לרבות חוק חובת המכרזים וחוק יסודות התקציב. לאור השיקולים דלעיל, מחליט בית המשפט לקבל את העתירות. הוא קובע כי ההוראה להעביר את משאבי הקרן לאוצר המדינה אינה תקפה, וכי יש להפקיד את הכספים בקופת הקרן עצמה. המדינה מחויבת לשאת בהוצאות המשפט של העותרים ובשכר טרחת עורכי הדין. השופט א' גרוניס והשופט י' דנציגר מסכימים עם פסק הדין.