דנ"פ 38937-02-25

תקציר

**ניתוח משפטי של החלטת בית המשפט העליון בעניין דנ"פ 38937-02-25 (חאלד ג'בארין נ' מדינת ישראל)** החלטה זו של בית המשפט העליון (כבוד הנשיא יצחק עמית) דוחה בקשה לקיום דיון נוסף בפסק דינו של בית המשפט העליון (כב' השופטים י' אלרון, ח' כבוב וי' כשר) בע"פ 2316/23, אשר דחה את ערעורו של המבקש, חאלד ג'בארין, על הרשעתו בעבירת רצח בכוונה תחילה ועל עונש מאסר העולם שנגזר עליו. **עובדות הרקע:** המבקש הורשע ברצח בכוונה תחילה של הזמר שפיק כבהא מסלאחה. על פי הנטען בכתב האישום, המבקש ואמל מחמיד קשרו קשר להמית את המנוח. המבקש ביקש ממוחמד מחמיד קטנוע לצורך ביצוע הירי, מבלי לשתפו בכוונה לגרום למותו. לאחר הסרת לוחית הזיהוי מהקטנוע, המבקש ואמל הצטיידו בנשק, ארבו למנוח, עקבו אחר רכבו, ירו לעברו באמצעות הנשק וגרמו למותו. **הליכים קודמים:** * **כתבי אישום נפרדים:** בשל שיקולים ראייתיים, הוגשו כתבי אישום נפרדים נגד אמל ומוחמד (תפ"ח 46914-01-14) ונגד המבקש (תפ"ח 46930-01-14). * **פסק דין בעניין אמל:** בית המשפט המחוזי קבע כי אמל נהג בקטנוע, בעוד המבקש ישב מאחוריו וירה במנוח. נקבע כי אמל לא היה חפץ במותו ולא ידע על כוונת המבקש, ולכן הורשע בקשירת קשר, החזקת נשק והריגה בצוותא. * **הליך בעניינו של המבקש:** המבקש היה קרוב להסדר טיעון להמרה מרצח להריגה, אך חזר בו. לאחר הליך הוכחות ממושך, בית המשפט המחוזי הרשיעו ברצח בכוונה תחילה ונגזר עליו מאסר עולם. * **ערעור המבקש:** בית המשפט העליון דחה פה אחד את ערעורו של המבקש. השופט אלרון, בדעת הרוב, דחה את הטענות העובדתיות והראייתיות, וכן את הטענות הנוגעות לניהול ההליך (לרבות "שינוי חזית" וכשל בייצוג). **הבקשה לדיון נוסף:** המבקש טען כי יש לקיים דיון נוסף בשל "דיבור בשתי קולות" – הסתירה לכאורה בין הרשעתו ברצח בכוונה תחילה לבין הרשעת שותפו אמל בהריגה בצוותא. נטען כי קביעות פסק הדין לעניין זה סותרות הלכות קודמות, ובפרט את סעיף 29(ב) לחוק העונשין ואת פסק הדין בע"פ 2895/07 פרחי, אשר קובעים כי מידת האחריות בין כל המבצעים בצוותא שווה. בנוסף, נטענו טענות בדבר טעויות עובדתיות בפסק הדין בנוגע לתשתית הראייתית וכן ליישום שגוי של הלכת "דיבור בשתי קולות" בעניין זגורי. **ניתוח החלטת בית המשפט העליון (כבוד הנשיא עמית):** כבוד הנשיא עמית דחה את הבקשה לדיון נוסף, תוך שהוא מדגיש כי דיון נוסף מיועד למקרים חריגים ונדירים בהם נקבעה הלכה חדשה הסותרת הלכה קודמת, או שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה ראוי לקיים בה דיון נוסף. **נקודות משפטיות מרכזיות:** 1. **מבצעים בצוותא:** * **הלכה פוסקת:** כבוד הנשיא עמית שב והדגיש כי אין הכרח שכל מבצע בצוותא ישלים לבדו את כל רכיבי ההתנהגות הפלילית. עם זאת, היסוד הנפשי הנדרש להתגבשות העבירה, ובכלל זה מודעות לעצם הביצוע בצוותא, נדרש להתקיים אצל כל אחד מהמבצעים בצוותא לצורך הרשעתו. * **עצמאות ההכרעה:** ההכרעה בדבר ביצוע עבירה בצוותא אינה תלויה בהכרח בהרשעתם או זיכויים של שותפים אחרים, אלא נתונה לממצאים העובדתיים במשפטו של כל נאשם בנפרד. 2. **"דיבור בשתי קולות" (סתירה בין הכרעות דין):** * **תנאים להשפעה:** הלכת זגורי קובעת כי כדי שסתירה בין הכרעות דין בעניינם של שותפים לביצוע עבירה תשפיע על מידת האחריות, יש צורך בשני תנאים מצטברים: 1. ההכרעה בעניינו של השותף האחר "שומטת את הקרקע" תחת ההרשעה. 2. התשתית הראייתית ביסוד שתי ההכרעות זהה. * **יישום בענייננו:** בית המשפט העליון קבע כי בעניינו לא מתקיימים תנאים אלו. ראשית, ההבחנה בין מודעותו של המבקש למודעותו של אמל לרכיבי עבירת הרצח מהווה הבחנה ראויה, ולכן הרשעתו של אמל בהריגה אינה שומטת את הקרקע תחת הרשעת המבקש ברצח. שנית, התשתית הראייתית בשתי הכרעות הדין לא הייתה זהה, שכן המבקש לא העיד במשפטו של אמל, בעוד אמל היה עד מפתח במשפטו של המבקש. * **חידוש משפטי:** בית המשפט הדגיש כי אין כל קושי שהרשעתם של שותפים לביצוע עבירה תהיה שונה, וכי אחריותו של כל שותף תיקבע בהתאם לראיות ולמסד העובדתי לחובתו באופן עצמאי. בכך, אישר בית המשפט את האפשרות שבמקרים מסוימים, השותף המבצע את הירי (כמו המבקש) יורשע ברצח, בעוד השותף הנוהג (כמו אמל) יורשע בהריגה, אם היסוד הנפשי הנדרש לרצח לא הוכח לגביו. 3. **טענות עובדתיות וטענות ערעוריות:** * **מגבלת הדיון הנוסף:** כבוד הנשיא עמית חזר על התקדים כי טענות בדבר יישום שגוי של הלכה קיימת, או טענות הנוגעות לממצאי מהימנות וטעויות עובדתיות, אינן מהוות כשלעצמן עילה לקיום דיון נוסף. דיון נוסף אינו ערעור נוסף, ותכליתו היא לבחון הלכות חדשות בעלות חשיבות, ולא לדון מחדש ביישום הלכות ותיקות על נסיבותיו של מקרה מסוים. * **"שינוי חזית" וכשל בייצוג:** טענות אלו נדחו אף הן, תוך הדגשת כי לא הוכח "שינוי חזית" ואף לא חשש ממשי להשפעה על שיקול דעת המותב. **מסקנה:** הבקשה לדיון נוסף נדחתה. בית המשפט העליון קבע כי פסק הדין המקורי לא קבע הלכה חדשה הסותרת הלכות קודמות, וכי היישום של ההלכות בנוגע למבצעים בצוותא ו"דיבור בשתי קולות" נעשה כדין. הדגש הושם על עצמאות ההכרעה השיפוטית בכל נאשם, ועל כך שהבדלים ביסוד הנפשי ובתשתית הראייתית בין שותפים לביצוע עבירה יכולים להצדיק הכרעות דין שונות. ההחלטה מחזקת את עקרונות היסוד בדיני העונשין ובפרט בדיני העונשין בצוותא, תוך שמירה על גבולותיו של מוסד הדיון הנוסף.