ע"א 126/89

תקציר

הערעור מתייחס למחלוקת על כספים ששולמו על ידי סוכן נסיעות למלונות דן בע"מ (המשיבה) עבור אירוח לקוחות הסוכן, בעקבות פירוק קופל טורס בע"מ (החברה). קופל טורס בע"מ הייתה חברה שהביאה תיירים לישראל והיו לה הסכמים עם המשיב והסוכן לספק להם שירותי לינה, שהחברה תשלם עבורם. בשל קשייה הכספיים של החברה, היא לא שילמה למשיב במועד. המשיב פנה ישירות לסוכן וביקש ממנו להתחייב לשלם עבור שירותי האירוח עבור לקוחותיו, וכך עשה הסוכן. מפרק החברה דרש מהסוכן להעביר לו בחזרה את הסכומים ששולמו למשיב. עם זאת, הסוכן והמפרק הגיעו להסכם פשרה, לפיו הסוכן לא חייב למפרק סכומים כלשהם. לאחר מכן תבע המפרק את המשיבה להשיב את הכסף שקיבלה מהסוכן, אך בית המשפט המחוזי דחה את התביעה. הערעור לבית המשפט העליון נסוב סביב השאלה האם זכאי המפרק להשיב את הכספים מהמשיב, והאם הייתה למשיבה זכות לבטל את ההתקשרות עם החברה ולספק שירותי אירוח ישירות לסוכן. בית המשפט העליון קבע כי החוב שחב לכאורה הסוכן לחברה הוא נכס של החברה. עם זאת, חוב זה לא הועבר, והעסקה של המשיב עם הסוכן הייתה נפרדת והתבססה על התחייבות חדשה של הסוכן לשלם עבור שירותי האירוח. יתר על כן, המפרק ויתר על זכותו לתבוע את הסוכן, כלומר הכספים כבר לא היו קיימים. עוד מצא בית המשפט כי המשיבה ביטלה בצדק את ההתקשרות עם החברה בשל הפרה יסודית של האחרונה, והמשיבה זכאית לספק שירותים ישירות לסוכן. התעשרות המשיב לא הייתה שלא כדין, וטענת המפרק שהתבססה על עשיית עושר ולא במשפט נכשלה. בנוסף, זכותה של החברה להתחקות אחר הכספים הייתה פסולה, שכן היא לא הייתה קיימת מלכתחילה. לפיכך, הערעור נדחה, והוצאות המשיב נפסקו למערערת.