עמ"נ 3553-04-14

תקציר

בית המשפט מקבל את המסקנה העיקרית של פסק הדין הקודם בעניין יזמי הגליל, הקובע כי אין להציב תנאי סף בפני מנהל אתר המבקש להירשם כקבלן, ולדרוש ממנו להוכיח כי מונה כמנהל אתר על פי תקנות הבטיחות. מטרת תקנות הבטיחות היא לשמור על הבטיחות בעבודה באתרי בנייה, ומינוי מנהל אתר אחד לכל אתר משיג מטרה זו. בית המשפט מפרש את החוקים והתקנות הרלוונטיים באופן שונה מהפסיקה הקודמת. לדברי בית המשפט, כוונת המחוקק מאחורי החוקים הייתה להבטיח כי עבודות הבנייה יבוצעו על ידי אנשי מקצוע מיומנים, ומטרת הרישום היא לעודד התמחות בתחומי הבנייה השונים. בית המשפט מוצא כי תקנות הבטיחות ודרישות הרישום משרתות מטרות שונות ואין לקשור ביניהן. בית המשפט קובע כי יש לפרש את תקנות מנהלי העבודה כמאפשרות לכל מנהל אתר, בין אם מונה על פי תקנות הבטיחות ובין אם לאו, להירשם כקבלן, כל עוד הוא עומד בדרישת שש שנות ניסיון בעבודה הנדסית בניין מהשורה הראשונה. בית המשפט מדגיש כי הפרשנות הסבירה של החוק והתקנות היא שתקנות מנהלי העבודה רק משלימות את דרישות הרישום, ויש להוכיח את יתר התנאים על פי תקנות הרישום. מנהל אתר הוא כל מי שניהל והיה אחראי על עבודות הבנייה מטעם קבלן או מזמין. טענת המשיב כי ניסיונו של המערער לא היה מספיק במקרה זה נדחית, שכן הוא לא נבחן לגופו, והחלטות קודמות בבקשות שונות אינן מתייחסות למקרה זה. החלטת ועדת הערר מבוטלת אפוא, והבקשה תוחזר למשיב לדיון. המשיב מונחה לבחון את עמידתה של המערערת בדרישות מבלי לחייב הצגת מינויים כמנהל אתר על פי תקנות הבטיחות. לבסוף, מונחה המשיב להתחשב בקביעתו של מפקח העבודה הראשי בדבר שבע שנות ניסיונה של המערערת בעבודות תשתית ופיתוח. המשיב יישא גם בהוצאות המערער בשתי הערכאות.