ע"א 1229/90

תקציר

בית המשפט העליון דן בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בעניין איזון משאבים בין בני זוג גרושים, מכוח חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973. שיטתו של בית המשפט המחוזי התמקדה בנכסים נפרדים וחלוקתם בנפרד במקום להעריך את כל הנכסים יחד, דבר שעליו ערער בערעור. בית המשפט העליון הבהיר כי על פי החוק, בהיעדר הסכם ממון, חזקה על בני הזוג להסכים לאיזון משאבים שבו כל אחד מהם זכאי למחצית משווי כלל נכסי הנישואין, למעט רכוש, מתנות או ירושה מלפני הנישואין. היא הדגישה את הצורך בהערכה מקיפה של כלל הנכסים וההתחייבויות, ולא בהערכה נפרדת של פריטים, מה שעלול להוביל לחוסר איזון. בית המשפט ציין הוראות מיוחדות בחוק לנסיבות כמו הברחת נכסים או חריגים בשל תנאים מיוחדים, אך מצא כי אלה אינן ישימות למקרה הנוכחי. בית המשפט העליון מתח ביקורת על גישתו החלקית של הערכאה הנמוכה יותר, והחזיר את התיק להערכה הוליסטית של כל הנכסים כדי להבטיח חלוקה שוויונית. אם הצדדים יגיעו לפתרון ידידותי, התדיינות משפטית נוספת תהיה מיותרת. המשיב חויב לשלם למערערת הוצאות משפט. השופטים לוין ואור הסכימו עם ההחלטה.