ת"צ 39514-03-19

תקציר

## ניתוח משפטי: הרחבת חזית, שיפורי דין, וגבולות הגשת ראיות בתביעות ייצוגיות ההחלטה הנדונה בפני בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו עוסקת בבקשה של המשיבות למחיקת סעיפים מכתב התגובה של המבקשים, וכן מנספחיו, בטענה כי מדובר בהרחבת חזית אסורה, "מקצה שיפורים" פסול, וצירוף ראיות חדשות ללא היתר. הניתוח המשפטי יתמקד בעקרונות הדיוניים העולים מההחלטה, תוך התייחסות לפסיקה הרלוונטית. **1. המסגרת הדיונית: תגובה לתשובה לבקשת אישור** בית המשפט מדגיש את תכליתה של תגובה לתשובה לבקשת אישור תובענה ייצוגית. תקנה 18(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, קובעת כי תובע רשאי להגיש כתב תשובה לכתב ההגנה, אך "כתב תשובה לא יכלול נימוק תביעה חדש או כל טענה שאינה מתיישבת עם טענותיו הקודמות של בעל דין". עיקרון זה משתקף בפסיקה המוזכרת, לרבות רע"א 3055/22 גושן נ' סאנופי אוונטיס ישראל בע"מ, שם נקבע כי תגובה לתשובה נועדה לתת מענה לטענות שהועלו על ידי המשיב בתשובתו, ואין לכלול בה טענות או ראיות שלא הופיעו בבקשת האישור, אלא אם הן מענה ישיר לטענות ההגנה. תכלית זו נועדה למנוע מהתגובה להפוך ל"מקצה שיפורים" של בקשת האישור. **2. קו הטיעון ו"מקצה השיפורים"** ההחלטה בוחנת בקפידה את טענות המבקשים לאור מבחני עזר שונים שנקבעו בפסיקה, במטרה להבחין בין מענה ישיר לבין הרחבת חזית אסורה או "מקצה שיפורים" פסול. מבחנים אלו כוללים: * **שקידה ראויה:** האם ניתן היה לצרף את הטענות והראיות לבקשת האישור המקורית או המתוקנת במאמץ סביר. * **נדבך משפטי או עובדתי חדש:** האם הטענה או הראיה מוסיפות מימד חדש לקו הטיעון המקורי. * **צפיות:** האם המבקשים היו יכולים לצפות את טענות הנתבעים ואת המוקד שיינתן לו במחלוקת. במקרה זה, בית המשפט מקבל את טענות המשיבות בחלקן, תוך קביעה כי חלק מהטענות והראיות שהועלו בתגובה מהוות הרחבת חזית אסורה או "מקצה שיפורים" פסול, וזאת מהסיבות הבאות: * **שינוי סעד (סעיף 23 להחלטה):** המבקשים שינו את הסעד שהתבקש בנוגע להסדרת הגילוי. בעוד שבבקשת האישור המקורית התבקש סימון באמצעות המילה "פרסומת", בתגובה הם עתרו לאמץ את נוהל לפ"מ (פרסום מטעם). בית המשפט קבע כי שינוי זה מהווה שינוי חזית מהותי, במיוחד לאור העובדה שהן נוהל לפ"מ והן בג"ץ בן מאיר קדמו להגשת בקשת האישור המתוקנת. המבקשים היו צריכים לכלול התייחסות זו מלכתחילה. * **צירוף חוות דעת באיחור (סעיף 24 להחלטה):** המבקשים צרפו לתגובה חוות דעת של ד"ר באלינט, ואף חוות דעת משלימה, ללא רשות מבית המשפט וללא הצדקה מספקת לצירוף בשלב מאוחר זה. אזכור של חוות הדעת בבקשת האישור המתוקנת, ללא צירופה בפועל, אינו מהווה צירוף ראיה. בית המשפט קיבל את טענת המשיבות כי מדובר בניסיון לבצע "מקצה שיפורים" על דרך הוספת ראיה. עם זאת, לגבי חוות הדעת המשלימה, בית המשפט מצא שיש בה מענה לטענות המשיבות 4-5, ולכן דחה את בקשת המחיקה בעניין זה, אך אפשר למשיבות להגיש תשובה משלימה. * **טענה חדשה בנוגע להלוואות (סעיף 25 להחלטה):** המבקשים העלו טענה חדשה בנוגע לחובת פרסום הגבלות לגבי הלוואות, תוך אזכור חוק הבנקאות. בית המשפט קבע כי מדובר בנדבך משפטי חדש שלא ניתן היה להעלותו בשקידה ראויה בבקשת האישור, ואינו מהווה מענה ישיר לטענות המשיבות, ולכן הורה על מחיקת הסעיף. * **טענות חדשות כנגד "ידיעות" (סעיף 26 להחלטה):** המשיבות 1-2 (ידיעות) טענו כי נספח 7 לתגובה מכיל טענות וראיות חדשות, כגון הפרות של הסכם הפשרה בעניין עטיה, טכניקות הסתרה ברשתות חברתיות, פרסומים ברדיו, ופרסומים ל"מוצרים מזיקים ורגישים". בית המשפט קיבל את טענות המשיבות, קבע כי מדובר בשינוי חזית פסול ובהרחבת יריעת המחלוקת לתקופה לא רלוונטית, וכי לידיעות לא ניתנה הזדמנות להתייחס לטענות אלו. * **טענות חדשות כנגד המשיבה 6 (סעיף 27 להחלטה):** המשיבה 6 טענה כי המבקשים העלו לראשונה טענות לגבי פרסומים "פוליטיים" או למוצרים "רגישים ומזיקים", וכן טענות בנוגע לפלטפורמת אאוטבריין, אף שהמבקשים ויתרו על טענות אלו במסגרת הליך אחר. בית המשפט קיבל את טענות המשיבה 6, קבע כי מדובר בטענות שלא היוו מענה ישיר לטענות המשיבה, וכי לפי טיבן ואופיין היו צריכות להיות חלק מבקשת האישור. **3. התייחסות לעניין עטיה והתפתחויות מאוחרות** ההחלטה שמה דגש על התייחסות המבקשים לפסק הדין בעניין עטיה (ת"צ 1715-02-15). בעוד שהמבקשים טענו כי בבקשת האישור המתוקנת התייחסו להתפתחויות מאוחרות, לרבות עניין עטיה, בית המשפט מציין כי הפסיקה בעניין עטיה, כמו גם נוהל לפ"מ ובג"ץ בן מאיר, פורסמו עוד קודם להגשת בקשת האישור המתוקנת. משכך, על המבקשים היה לכלול התייחסויות אלו מלכתחילה. **4. האיזון בין יעילות דיונית והגנה על זכויות** המבקשים ניסו לטעון כי שיקולי יעילות דיונית, הצורך להתמודד עם נושא דינמי, והחשש מפני תמריץ שלילי נגד הידברות וגישור, מצדיקים קבלת התגובה כפי שהוגשה. הם אף הפנו לפסיקה המדגישה את שיקול הדעת הרחב של בית המשפט ואת הצורך באיזון בין אינטרסים. עם זאת, בית המשפט קבע כי במקרים אלו, מדובר בשינוי חזית מהותי, שחייב רשות מבית המשפט והזדמנות תגובה למשיבות. ההחלטה לאפשר למשיבות 4-5 להגיש תשובה משלימה לחוות הדעת המשלימה של ד"ר באלינט, מהווה דוגמה לאיזון בין הצורך בתמונה מקצועית מלאה לבין שמירה על ההליך הדיוני. **5. חידושים משפטיים ופסיקתיים** * **הבחנה בין "מענה ישיר" ל"מקצה שיפורים":** ההחלטה מספקת דוגמאות קונקרטיות ליישום מבחני העזר לצורך הבחנה בין טענות המהוות מענה ישיר לטענות ההגנה, לבין טענות המהוות הרחבת חזית או "מקצה שיפורים" אסור. * **תפקיד התגובה לתשובה:** ההחלטה מדגישה כי תגובה זו אינה הזדמנות להשלים פערים בבקשת האישור, אלא אך ורק לתת מענה לטענות שהועלו בתשובת המשיבות. * **השפעת פסיקת עטיה:** ההחלטה מראה כיצד פסיקות קודמות, ובפרט בעניין עטיה, משמשות כנקודת מוצא להתפתחויות חדשות, אך יש להביאן מלכתחילה במסגרת בקשת האישור. * **התמודדות עם נושאים דינמיים:** אף שההליך עוסק בנושאים דינמיים, בית המשפט שומר על העקרונות הדיוניים, ומבהיר כי התפתחויות מאוחרות יותר חייבות להיות מוצגות כראוי ובמועד. **6. סוף דבר** בית המשפט קיבל את בקשת המחיקה ברובה, תוך שמירה על העקרונות הדיוניים של הרחבת חזית, "מקצה שיפורים" אסור, וצירוף ראיות בשלב מאוחר. ההחלטה מדגישה את החשיבות של הגשת בקשת אישור מקיפה ומבוססת, ואת המגבלות החלות על הגשת טענות וראיות בשלבים מתקדמים של ההליך. ההוצאות שהוטלו על המבקשים משקפות את קבלת בקשת המחיקה ברובה.