תא"ח 19032-10-15

תקציר

הנתבעת שכרה מהתובעת נכס לצורך ניהול עסק לאספקת חדרי טיפולים לרופאים. חוזה השכירות לשלוש שנים כלל אופציה להארכה בשלוש שנים נוספות, וקבע כי כל עיכוב בתשלום דמי השכירות ייחשב הפרה יסודית. הנתבעת הפסיקה לשלם דמי שכירות וטענה כי התובעת פגעה בשמה הטוב ופגעה ביכולתה ליהנות מהחוזה. לטענתה, היא זכאית לנכות את הנזק הנטען מדמי השכירות, וביטלה שיקים בנקאיים בגין דמי השכירות. התובעת נאלצה לוותר על ערבות בנקאית שהעמידה הנתבעת, אשר כיסתה שלושה חודשי שכירות בלבד. הנתבע סירב לשלם דמי שכירות או להעמיד ערבות חדשה, בטענה לזכות לקזז את הנזק הנטען כנגד דמי השכירות. בית המשפט מצא את עמדתו של הנאשם פסולה. בית המשפט קבע כי זכות הקיזוז חלה על חיובים בלתי מוגדרים הנובעים מאותה עסקה, רק לאחר שנקבעו על ידי ערכאה שיפוטית או נקבעו בהסכם או בדין. תביעת הנזיקין של הנתבעת לא הוכחה ונעשתה בחוסר תום לב, שכן היא המשיכה ליהנות מחוזה השכירות. זאת ועוד, הסכם השכירות בין הצדדים אסר במפורש על קיזוז סכומים המגיעים להם. בית המשפט פסק לטובת התובע והורה לנתבעת לפנות את הנכס ולשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. לנתבעת ניתנה ארכה עד ליום 12.1.2016 לפנות את המקום ולשלם את יתרת דמי השכירות.