ע"א 68043-02-19

תקציר

ערעורים מאוחדים אלה נובעים ממחלוקת בין סופיה נובק גרמפל (המערערת) לבין משה בן תורה ויצחק בן תורה (המשיבים) בנוגע לליקויי בנייה שהתגלו על ידי גרמפל לאחר רכישת בית ממשה. בית משפט השלום קיבל חלקית את תביעתו של גרמפל לפיצויים, והורה למשה – אך לא ליצחק – לשלם סכומים שונים בגין ליקויים, פינוי ועוגמת נפש. שני הצדדים ערערו. בית המשפט המחוזי קיבל חלקית את ערעורו של גרמפל, והגדיל את הפיצוי שעל משה לשלם בגין ליקויי בנייה נוספים, לרבות סדקים בקירות וממצאים נוספים הקשורים לבעיות רטיבות. עוד קבע בית המשפט כי גרמפל זכאית להחזר מלא של הוצאותיה המשפטיות ממשה, לרבות שכר טרחת עורך דין והחזר חלקי של הוצאותיה למומחים, וכן שכר טרחת עורך דין ליצחק עקב דחיית התביעה נגדו. הסוגיות המרכזיות הן האם חל חוק המכר (דירות), הקובע את משה כ"מוכר" האחראי לפגמים, והיקף אחריותו החוזית. בית המשפט מגיע למסקנה כי קביעתו של בית משפט השלום כי ליצחק אין אחריות היא קביעה עובדתית העומדת בעינה. חזקה שמשה בנה את הבית כדי למכור, אך הוא הצליח לסתור הנחה זו. למשה אחריות חוזית מפורשת לתקן ליקויים נסתרים ועליו לשאת בעלויות תיקון ליקויים אלה, לרבות בעיות רטיבות חמורות, כפי שנקבע על ידי המומחה שמונה על ידי בית המשפט. בית המשפט המחוזי מאמץ את המלצות המומחה, ועל משה לשלם גם פיצוי מוגדל בגין פינוי ודיור חלופי במהלך התיקונים, ושכר טרחת עורך דין לשני המערערים.