רע"א 1392/06

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשת רשות ערעור על פסק דין קודם בעניין חלוקת האחריות והפיצוי הכספי בגין ליקויי בנייה בתוספת דירה. המבקשים, בעלי הדירה המדוברת, ביקשו פיצוי גבוה יותר בגין עוגמת נפש, נזקים נוספים ושכר טרחת עורך דין, וכן ביטול ההחלטה לפטור את המדינה מאחריות. עם זאת, השופט לא מצא כל הצדקה משפטית מעבר לאינטרסים של הצדדים הישירים בבקשה ובחר שלא להתערב בפסק הדין הקודם. השופט הדגיש את שיקול דעתו של בית משפט קמא בקביעת פיצויים בגין עוגמת נפש ואת חוסר רצונה של ערכאת הערעור להתערב בעניינים אלה. בנוסף, אישר השופט את החלטת הערכאה הנמוכה יותר בעניין אחריות המדינה, והסכים כי תפקידה ראשוני וכי גורמים אחרים אחראים לפיקוח קונקרטי. חוזה התכנון תמך גם במסקנה כי המתכנן, שכבר נמצא אחראי, נושא באחריות מקצועית. השופט הדגיש את המדיניות המשפטית המקובלת של שיקול דעת זהיר לפני הטלת אחריות על המדינה ואת הצורך לאזן בין האינטרסים האישיים לבין כספי הציבור. בסופו של דבר, בקשת רשות הערעור נדחתה בשל היעדר משמעות משפטית והסתמכות על ממצאים ומסקנות של הערכאות הנמוכות.