בג"צ 8418/03

תקציר

העותרים, מוסדות חינוך המכונים "קמפוסים חינוכיים", מערערים על ביטול תמיכת משרד הפנים בהוצאות אחזקתם ופיתוחם. הכספים הועברו לתוכנית תקציבית אחרת כמענק כללי לאיזון הרשויות המקומיות. העותרים טוענים כי הליך קבלת ההחלטות היה לקוי, נעדר דיון ענייני ופגע בזכויותיהם המוקנות. עוד הם טוענים כי ניתנה להם התראה קצרה באמצע שנת הכספים וכי ההחלטה יוצרת אפליה בינם לבין מוסדות חינוך אחרים. מנגד, טוענים המשיבים כי אין מדובר בהחלטה מינהלית אלא בהחלטה חקיקתית, וכי לעותרים אין זכות קנויה לתמיכת המדינה. הם מנמקים את הביטול בשל קיצוצים בתקציב ומסבירים כי הרשויות המקומיות אחראיות לספק שירותים עירוניים לקריות החינוך. בית המשפט, לאחר שבחן את הטענות, מגיע למסקנה כי אין מקום להתערב בהחלטת המשיבים. חוק יסודות התקציב מעניק לרשויות המדינה שיקול דעת רחב בחלוקת תמיכות, והוא אינו מקנה לעותרים זכויות מוקנות או ציפיות סבירות להמשך התמיכה. החוק אף מסמיך את המשיבים להעביר סכומי תקציב במהלך שנת הכספים, והופך את טענת הרטרואקטיביות של העותרים לחסרת תוקף. לעותרים ניתנה הזדמנות מספקת להשמיע את טענותיהם, ובית המשפט נמנע מלהתערב בענייני מדיניות כלכלית ציבורית. יתר על כן, ביטול התמיכה במוסדות חינוך פרטיים, בניגוד לקיצוצים בסעיפי תקציב אחרים, מוצדק על רקע קיצוצים בתקציב, שכן למדינה יש חובה ראשונית לממן שירותים חיוניים. ההחלטה, שאושרה בוועדת הכספים של הכנסת, הייתה סבירה ולא הפלתה לרעה את העותרים. לפיכך, בית המשפט מחליט לדחות את העתירה מבלי להורות על הוצאות.